City of crime

Part 25- קפה שחור

פרק 25 - קפה שחור:
-נ.מ ג׳סיקה-
״זה פשוט מאוד״ היא השיבה בנעימות אבל השמחה נצצה בפניה, ״את צריכה לרגל אחריו״ היא הוסיפה.
שכבתי במיטה הלא כל כך נוחה שלי ובהיתי בתקרה בעוד מילותיה של היילי לא יצאו מראשי לרגע והתנגנו כמו תקליט נע, כלום לא הרגיש פשוט בתוכנית הזאת, לרגל אחרי תומאס מרגיש בלתי אפשרי.
״הוא נדלק עליך את לא רואה?״ היא המשיכה בחיוך מרגיע, ״תראי כאילו גם את בקטע שלו ותוציאי מידע ממנו״ היא חיבקה אותי, ״זה קטן עלייך״ לחשה באוזני.
הרגשתי כאילו אני נכנסת למשימת התאבדות, וידעתי שאמצא את מותי מהר מאוד אם לא אהיה שחקנית טובה.
עיניי החלו להיעצם, ראשי הרגיש כבד וגופי הרפה לגמרי הרגשתי שאני צוללת לשינה מתוקה שחיכיתי לה כל היום. מנוע רועש עבר והקפיץ אותי בבהלה, עירנותי חזרה ובפי עברו כל כך הרבה איחולים שאני לא אתפלא אם כבר קרה משהו לאותו אחד.
דפיקות חזקות בדלת גרמו לי להבין שהלילה הזה כבר אבוד ובחוסר רצון קמתי לדלת יודעת שרק לבן אדם אחד יש את החוצפה לבוא בשעה הזאת.
הדפיקות לא הפסיקו לרגע והמבוכה מזה שאולי הוא מעיר אחד מהשכנים גרמה לי לסובב את המפתח ולפתוח את הדלת.
עיניי עדיין היו מטושטשות וגופי היה תשוש אבל לראות את תומאס בפתח ביתי אחרי מה שהוא עשה ומה שהחלטתי הרגיש כאילו מישהו שפך עליי מים קרים, ובשנייה כל העייפות שלי נעלמה.
הוא נכנס בגסות לביתי, בוחן את גופי ואת הפיגמה העלובה שלי. זיק של צחוק נצץ בעיניו כשקלט את ציור הדובון על החולצה. הוא התקרב לכיווני, גופי נרתע באוטומטיות. הוא גלגל את עיניו, התרחק והתיישב על הספה.
״אז שמעת?״ הוא שאל ופניו הפכו לרציניות. ״על מה?״ שאלתי בתמימות מעושה שידעתי שהוא קלט. ״לא להתמם ג׳ס, שמעת על האיש שרצחתי״ הוא הסביר,למרות שידע שידעתי. ״שמעתי״ אמרתי בקצרה.
הוא בחן את פניי באיטיות, הסטתי את מבטי והתקדמתי לכיוון המטבח יודעת שאצטרך קפה לפני השיחה שתגיע.
״שחור?״ צעקתי לכיוונו בזמן שהמים רתחו, הוא ענה בחיוב.
שתי כוסות קפה שחור היו על השולחן, ישבנו על אותה ספה, אבל המרחק היה ברור.
״תודה״ הוא סימן לכיוון הקפה ולקח לגימה למרות שהקפה היה רותח, מלמלתי משהו שהיה אמור להשמע כמו ׳בכיף׳ ועיניי הושפלו לרצפה.
״את פחות פחדנית שאת שתויה״ הוא אמר, ידו הונחה מתחת לסנטרי והרימה את ראשי המושפל, רק אז הבנתי כמה פניו קרובות לשלי, פחד הורגש בגופי וידעתי שיכל לראות זאת על פניי.
פניו התרחקו וידו עזבה את פניי, הוא קם והעביר את ידו בשיער בתנועה שהבהירה תסכול מעורב בעצבנות.
״אני לא מבין אותך״ הוא הסתכל אליי, עיניו חודרות לעיניי ולא יכלתי להסיט את מבטי מעיניו המהפנטות.
״את יודעת מה אני עושה, את יודע שאני רוצח מזוין שנהנה להרוג אנשים״ הוא צעק גורם לי להירתע בבהלה.
הוא נשם עמוק, מנסה להרגיע את גופו.
״את יודעת מה אני עושה ובכל זאת נרתעת ממני כשרק אתמול ישבת איתי בבר מזדיין ודיברנו נורמאלי״ הוא המשיך, הסתכלתי עליו חסרת מילים.
באמת ובתמים פחדתי ממנו, ידעתי שהוא משוגע, שהוא פסיכופת, שהוא חסר מעצורים.
הוא הסתכל עליי עוד כמה רגעים, עד שהבין שאני לא מתכוונת לענות לו.
הוא הרים את הכוס קפה, סיים את מה שנשאר בלגימה
״תודה על הקפה״ הוא אמר ויצא כרוח סערה.
אני לא זוכרת כמה שעות המשכתי לשבת ולהסתכל על שתי כוסות קפה שחור, אחת ריקה והשנייה מלאה.
-
הפרק היחיד עם שם כי פשוט ממש אהבתי את זה וזה חמוד בעיניי.
אני ממש אוהבת את הפרק הזה לא יודעת תומאס עצבני נותן לי וייב שונה, זאת רק אני?.
מקווה שנהנתם מהפרק.
אשמח שתכתבו לי את דעתכם בתגובות.
מעריכה ואוהבת,
הדר❤️.
-ושיהיה חג סוכות שמח-.