•לין•
התעוררתי באנרגיות כי הבוקר אני לא עובדת,
אין אושר כזה ירדתי לסלון נזכרת שהבית ריק.
נועם הלך לבית ספר ודודה שלי הלכה לעבודה,
הכנתי לי אוכל וישבתי לראות את הסדרה האהובה עליי.
קיבלתי שיחת טלפון מרומי החברה הכי טובה שלי,
"לינוווו זורם לך לבוא אליי לבריכה? אני משכנעת גם את רון.." אמרה "זורם. עשרים דקות אצלך" אמרתי
"סוף סוף אחת שמסכימה ישר! יאללה אני מחכה לך" אמרה "ביי חיים שלי" אמרתי "ביי יפה שלי" אמרה וניתקנו
עליתי לחדר שלי הוצאתי לי בגד ים מהארון, והחלפתי.
קיבלתי הודעה מרון החבר הכי טוב שלי ושל לין 'אני אוסף אותך כמה דקות אני אצלך' רשם 'סבבה' עניתי.
הוצאתי לי שורט קצר בשביל שאלבש מעל פלג גופי התחתון ואת אזור החזה אני אשאיר עם הבגד ים בלי בגד מעל כשקיבלתי הודעה מרון שהוא למטה ירדתי.
יצאתי מהבית ראיתי את האוטו שלו מחוץ לבית נכנסתי למושב לידו חיבקתי אותו ונישקתי אותו בלחי הוא החזיר לי נשיקה על הלחי גם.
"גם לך רומה חפרה?" שאל צחקקתי טיפה "למה ככה" אמרתי "אני צוחק." אמר צחקתי ממנו.
"את יודעת שגם לידור מגיע כן?" אמר "לא לא ידעתי" אמרתי "אבל מה שכן זה שאתם הולכים להפסיד." המשכתי הוא צחק הסתכל עליי ואמר "אני ורומה נקרע אותכם." אמר
צחקתי בקול כל כך חזק ממה שאמר "אתם הולכים להפסיד." אמרתי הוא הסתכל עליי "נחיה ונראה" אמר הסתכלנו אחד על השניה ולחצנו ידיים.
כל פעם שאנחנו הולכים לבריכה אנחנו מתחלקים לקבוצות הקבועות,
אני ולידור ביחד ורון ורומי ביחד, ואז מתחיל קרב ביננו
אני עולה על הכתפיים של לידור ורומי על הכתפיים של רון
ומתחילה המלחמה.
כמובן שמי שמפסיד חוטף. המנצחים זורקים על המפסידים ביצים קמח ומעיפים אותו לבריכה.
בזמן שהמפסידים מתבשלים להם בבריכה,
המנצחים מסתכלים עליהם עם צחוק שלא עוצר.
הגענו לבית של רומה יצאנו מהאוטו של רון ונכנסו לבית שלה.
"היי רומה" ראינו אותה יושבת עם לידור בספה "חיים שלייי" אמרה ורצה אליי "כוסית שלי את." אמרה לי באוזן ציחקקתי
חיבקתי את לידור "אנחנו מנצחים היום שמעת" אמרתי לו "ברור כמו תמיד." אמר נתנו כיף ויצאנו לחצר
אני ורומה שכבנו על הפרקט סביב הבריכה במטרה להשתזפות. בזמן שהבנים משחקים בינהם כדורגל.
"לא סיפרתי לך מה קרה לי אתמול!" אמרה "מה קרה" שאלתי והיא התחילה לספר "..בקיצור דפקתי חלקה של החיים." אמרה נקרעתי מצחוק "מה את צוחקת יכלבה זה כאב" אמרה
"סליחה סליחה." אמרתי נרגעתי לשניה ושוב התפוצצתי מצחוק "הכל טוב?" רון שאל "אני לא נושמת!" אמרתי והמשכתי לצחוק שמעתי אותה נאנחת ממני
"וואי רומה את חתיכת סתומה" אמרתי "אני שמחה שאני מצחיקה אותך מתוקה" אמרה הנחתי לה נשיקה על הלחי "הצחקת לי את החיים תודה." אמרתי "עד כדי כך?" אמרה וצחקה
הנחתי את הכובע של רומה על פניי מרוב שהשמש כאבה לי בעיניים.
הרגשתי ידיים מרימות אותי הסתכלתי סביבי ראיתי שלידור הרים אותי מתכוון לזרוק אותי לבריכה הסתכלתי הצידה וראיתי שגם רון מרים את רומה בדיוק אותו דבר
"לא לא לא!" צעקתי "נווו לידורר תרחם עליי בבקשההה" התחננתי אליו "מאוחר מידי" אמר ואחרי כמה שניות כולי הייתי רטובה
"אתם כל כך הולכים לשלם על זה!" רומה אמרה "כל כך!" אמרתי גם אני
רומי שחתה אליי "בספירה שלי?" אמרה הסתכלתי עליה מבולבלת היא סימנה לי עם הידיים "אהה שלוש" התחלתי "שתיים" המשיכה "אחת" אמרתי
התחלנו להשפריץ על רון ולידור מים הם כמובן החזירו אבל אני ורומה לא ויתרנו להם, לא הפעם.
*אחרי שעתיים*
הסרט הסתיים רומה נרדמה אז רון העלה אותה לחדר שלה ראשי מונח על הרגליים של לידור "באלי גלידה" אמרתי "איזה טעם?" שאל
"קל שוניל, הכי טעים." אמרתי "מה אתה היית לוקח?" שאלתי והסתכלתי עליו "או שוקולד או פיסטוק" אמר "פיסטוק לא טעים." אמרתי
"את לא מבינה עניין חיים שלי." אמר "אתה לא מבין בטעמים יפה שלי." אמרתי והוא צחק.
"יש לך פה גלידה עוד רבע שעה בערך." אמר קיבצתי את גבותיי "הזמנתי לך מכוערת" אמר החטפתי לו כאפה ואמרתי "תודה." הוא החזיר לי כאפה בקטנה.
הגלידה הגיעה חיסלנו כמעט הכל, הבאנו לרון את מה שנשאר.
בדקתי מה השעה ראיתי שנועם שלח לי הודעה,
עניתי לו בקצרה.
"טוב יאללה יפים שלי אני זזה לבית" אמרתי וקמתי
"בואי אנחנו ניקח אותך" רון אמר הם קמו לא משאירים לי הרבה ברירות.
יצאתי מהאוטו של רון "ביי רון רון" אמרתי מנופפת לו "ביי נסיכה שלי" אמר "ביי מכוער שלי" אמרתי מנופפת גם לו "ביי חיים שלי" אמר והם נסעו
נכנסתי לבית עליתי ישירות לחדר שלי.
הנחתי את הדברים שלי על השידה.
החלפתי בגדים לבגדי פיג'מה.
נכנסתי למיטה והלכתי לישון אחרי מספר דקות.
-----
התחלנו❤
YOU ARE READING
החיים בצל הפשע
Romanceהוא בן 24 ושמו אופק, הוא עבריין שלא רואה ממטר. הוא נולד לעולם אכזרי ואימתני ביותר. הוא לא מייחס חשיבות לאף אחד, הוא לא מביע רגשות כלפי אנשים סתם. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא בחיים לא היה בזוגיות, והוא גם לא מעוניין בכך. הוא מעדיף להישאר...
