*יום למחורת*
•לין•
השעה 21:00, קבעתי עם רון לצאת למועדון באזור.
רומי ולידור לא יכלו היום.סיימתי להתארגן והוא בדיוק שלח לי הודעה שהוא למטה, ירדתי לסלון ראיתי את נועם, "את יוצאת?" שאל "אה אתה ער? כן אני יוצאת ותעלה לישון לפני שאני חוזרת יש לך בית ספר מחר" אמרתי הנחתי לו נשיקה על הלחי "תהני חיים שלי" הוא אמר "ביי אוהבת אותך" יצאתי מהבית רואה את האוטו של רון חונה בחניה מול ביתי.
יצאנו מהאוטו ונכנסנו למועדון ניגשנו ישר לבר ולקחנו שני צ'ייסרים, ניערתי את ראשי מהמהירות ששתיתי את הצ'ייסר, "בוא נלך לרקוד!" צעקתי לרון החזקתי בידו ומשכתי אותו לריקוד.
הזזתי את גופי מצד לצד לצלילי המוזיקה, הלכתי לקחת עוד צ'ייסר וחזרתי לרקוד הפעם לבד, רון הלך עם בחורה שנצמדה אליו ^חצוף!^ .
"אח!" הרגשתי כאילו קיר מתנגש בי הסתובבתי אחורה וראיתי בן אדם שלגובה שלי נקרא מגודל "היי! תשים לב לאיך שאתה הולך מטורף." צעקתי עליו הוא הסתובב אליי הביט בי מכף רגל ועד ראש והסתובב חזרה מתכוון ללכת
"תבקש סליחה יחצוף!" צעקתי עליו (שתיתי יותר מידי, טעות חיי) הוא התקרב אליי, קרוב מידי "אני מציע לך לשמור על הפה שלך." אמר בקרירות הסתכלתי עליו (נאלצתי להרים את ראשי כדי להביט בעיניו) "ואם לא? מה תעשה? תתנגש בי שוב??" אמרתי הוא הסתכל עליי הפעם קירב את עצמו אל פניי
"אדאג שתשמרי." אמר והסתובב "בן זונה." אמרתי לעצמי והסתובבתי גם אני עם גבי אליו,
הרגשתי יד חזקה מאוד מחזיקה בידי ומכאיבה לי אחרי כמה שניות ראיתי את עצמי מחוץ למועדון צמודה לאוטו לא מוכר"פעם אחרונה שאת מדברת אליי ככה." אמר "מה אתה רוצה ממני אידיוט?" אמרתי הסתכלתי על ידו הוא הרים אותה והטיח אותה על האוטו קרוב מאוד לפניי הסתכלתי על פניו נראה שהוא מתאפק "פעם. אחרונה." אמר והרים את עיניו אליי גורם לפחד להשתלט עליי.
דמעות התחילו לזלוג על פניי "תעזוב אותי בבקשה" התחננתי אליו מפני שידו ממשיכה להכאיב לי בעוצמות מטורפות הוא הסתכל על היד שלי ונראה שרק עכשיו קלט שהוא אוחז בידי הוא שחרר אותה ואני החזקתי אותה ביד השניה מרוב הכאב.
ניהיה לי סימן אדום על היד, מהאחיזה שלו.
הוא פינה לי הדרך מאפשר לי ללכת -סוף סוף.- התקדמתי לכיוון המועדון בחזרה, החזקתי בראשי מכאב נורא שתקף אותי הרגשתי שאני עומדת ליפול
דרכתי על אבן שגרמה לי למעוד הפעם מעדתי ונפלתי ,
אל ידיו.פקחתי את עיניי וראיתי אותו, הבנתי שכמעט השטתחתי על המדרכה כמו מסטיק אבל אז הוא הגיע
ובזכותו לא הרגשתי את עוצמת הכאב מהנפילה.
הוא הרים אותי כמו כלה והתחיל ללכת ניסיתי להבין לאן הוא לוקח אותי, אך הכאב הנורא גרם לי להירדם בזרעותיו.פקחתי את עיניי לאט הבטתי סביבי ראיתי שהשעה שש בבוקר לפי השעון שתלוי על הקיר, אני נמצאת בחדר ענקי עם עיצוב לבן אפור שאלתי את עצמי אם זה הסלון או שזה חדר השינה,
התרוממתי לאט מפני שזה מה שהכאב מאפשר לי
נזכרתי באירועי אמש, אז לכאן הוא לקח אותי לבית שלו.קמתי מהמיטה שמתי לב שאני עם בגדים אחרים בגדי פיג'מה ראיתי את הבגדים שלי מאתמול מקופלים על כורסא ליד המיטה, קיבצתי את גבותיי בשאלה לקחתי את הבגדים וריח מושלם תקף את אפי "מה?" שאלתי את עצמי -הרי אני לבד בחדר- הבגדים מכובסים.
הלכתי להחליף מהר את בגדי הפיג'מה בבגדי אמש בשירותים עם מקלחת שגם זה ענקי.ירדתי למטה אחרי מספר מדרגות לא קטן, עם התיק שלי שמונח על כתפי והג'קט שהיה לצד הבגדים המקופלים התקדמתי אל הדלת מתכוונת לצאת "כזה מהר את הולכת?" שמעתי את קולו הסתובבתי והוא נשען על קיר מולי לא הבנתי מאיפה הוא צץ
"הטלפון שלך." אמר והושיט לי את הטלפון "תודה." אמרתי ולקחתי את הטלפון התכוונתי לצאת "איפה את גרה?" שאל סובבתי את ראשי אליו "אין באזור הזה מוניות. איפה את גרה? אני אקח אותך." אמר והתקדם לדלת אמרתי לו את הכתובת והלכתי אחריו
נכנסתי לאוטו שלו אוטו שנראה מאוד יקר ^מאוד^ יקר.
"תחגרי." אמר ועשיתי את מה שאמר והוא התחיל בנסיעה, נסיעה מהירה למידי.
הבטתי בו רואה שהוא לא חגור קיבצתי את גבותיי,
"למה אתה לא חגור?" שאלתי הוא הביט בי בדיוק כמו שאני מביטה בו והחזיר את מבטו אל הכביש ^מה יש לבן אדם הזה? בעצם מה אני מנסה בכלל להבין אותו.^
התעלמתי ממנו והסתכלתי גם אני על הכביש על הנהיגה המהירה שלו."תודה" אמרתי ובאתי לצאת "ביי נהג מטורף." אמרתי ויצאתי הוא פתח את חלון האוטו שלו "ביי שיכורה." אמר ונסע בחריקה משאיר את הגז שלו לעוף אליי.
נכנסתי לבית בשקט סגרתי את דלת הבית בדממה "איפה היית?" שמעתי את דודה של נאנחתי והסתובבתי "דאגתי לך נורא לינה" אמרה וחיבקה אותי
חיבקתי אותה גם אני "אני בסדר פשוט נרדמתי אצל חברה.." אמרתי מחרטטת "נועם דאג לך כל כך." אמרה "איפה הוא?" שאלתי "בחדר שלו." אמרה הנחתי לה נשיקה על הלחי "תלכי לישון אני בסדר גמור." אמרתי"ליני! את בסדר?" שאל צחקתי טיפה "אני בסדר נונו" אמרתי הוא חיבק אותי חזק "דאגתי לך ימשוגעת אחת." אמר גורם לי לצחוק "איפה היית? התקשרתי לרון הוא אמר שאת לא אצלו" אמר "הייתי אצל חברה" אמרתי "את בסדר? מה זה מי עשה לך את זה?" שאל הסתכלתי עליו הבנתי שהוא מסתכל על היד שלי -על הסימן האדום שהאידיוט השאיר לי- "כן כן סתם נפל עליי בקבוק.." מחרטטת שוב "אני הולכת להתקלח תחזור לישון אני אעיר אותך עוד שעה ואקח אותך לבית ספר" אמרתי הנחתי לו נשיקה על הראש הוא הניח לי נשיקה על הלחי ויצאתי מהחדר שלו.
נכנסתי למקלחת מתנקה מהכל, ובעיקר נשארת במחשבות על האידיוט ההוא.
- - - - - - -
אוהבת💕
YOU ARE READING
החיים בצל הפשע
Romanceהוא בן 24 ושמו אופק, הוא עבריין שלא רואה ממטר. הוא נולד לעולם אכזרי ואימתני ביותר. הוא לא מייחס חשיבות לאף אחד, הוא לא מביע רגשות כלפי אנשים סתם. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא בחיים לא היה בזוגיות, והוא גם לא מעוניין בכך. הוא מעדיף להישאר...