*יום למחורת בוקר*
•לין•
אני יורדת במדרגות לקומה התחתונה, והולכת לספה לצפות בטלוויזיה, לא התחשק לי כרגע כלום.
הפעלתי לי סדרה והתחלתי לצפות, שמעתי כחכוח מאחוריי,
הסתובבתי וראיתי את העוזרת שלו, "הבוס ביקש ממני לדאוג שתאכלי." היא אומרת בחיוך
"זה בסדר, אני אוכל אחר כך." אני אומרת עם חיוך קל
הסתובבתי בחזרה לכיוון הטלוויזיה "אני מצטערת, הוא אמר שזה מה שתגידי. אני לא יכולה ללכת אם לא אכלת" היא אומרת
אני נאנחת "איפה הוא?" אני שואלת "במשרד שלו." היא אומרת ומורידה את מבטה, "אני אלך לעדכן אותו שאני לא רעבה זה בסדר." אני קמה ממקומי
היא חייכה אליי חיוך מתנצל, וחזרה אל המטבח, עליתי לקומה השלישית, שני שומרים שלו ניצבו שם, כמו תמיד.
עקפתי אותם אחרי שאמרו לי בוקר טוב והחזרתי להם, נכנסתי הוא היה עסוק בכמה ניירות ובמחשב שלו,
כשממולו עוד שומר שניהל איתו שיחה אבל קטעתי להם אותה.
הוא סימן לשומר ההוא לצאת, עדיין עמדתי ליד הדלת, השומר יצא ואני אמרתי לו את מה שרציתי להגיד "אתה יכול לשחרר אותה? אני לא רעבה."
"זאת לא שאלה של אם את חושבת שאת רעבה או לא, את צריכה לאכול." הוא הוריד את מבטו בחזרה לדפים, וכתב בעט כמה דברים.
"אני לא אוכלת, כי אני לא רעבה." אמרתי והסתובבתי לדלת בחזרה "קטנה," הוא אמר אני נעצרת "את מבטיחה לי שאת תאכלי כשאת רעבה?" הוא שאל
עם הגב מופנה אליו עניתי, "מבטיחה." שמעתי אותו מתנשף מאחור, "קאצו. אני מודאג לגבייך." הוא אומר
נתתי לראשי ליפול לאחור ואחרי כמה שניות ארוכות הסתובבתי אליו.
"אז תפסיק, אני אהיה בסדר." אני אומרת נושכת את שפתי התחתונה באיפוק, הוא קם מכיסאו נעמד מולי, מזיז את שערי מפניי, רוצה לראות את כולי.
"אני לא אחד שיקשיב לניגונים שיוצאים לך מהפה.
את ההפך ממה שנראה לך אבל מנסה לשדר אחרת.
אני מכיר אותך." הוא מושך באזור סנטרי גורם לכך ששפתי התחתונה משתחררת, הוא מלטף אותה.
כאב לי כי ידעתי שצדק, הייתי ההפך מבסדר, אבל ניסיתי לשדר לעצמי שטוב לי.
"תן לי לשכוח. זה קשה גם ככה." אני אומרת לא רציתי להודות בזה שהיה לי קשה אולי זה האגו שכנראה צץ לו או שאולי פחדתי ממשהו שאפילו אני לא ידעתי מה המילים הנכונות כדי לתאר אותו.
"אני לא רוצה שבסוף תאגרי הכל. אני כאן בלה,
והבקשה היחידה שלי ממך היא שלא תפגעי בעצמך כמו שאני פגעתי." הוא אומר
כשידו מטיילת על חלקי הפנים שלי
לא משנה כמה הייתי רבה איתו על זה הוא לא היה משנה את דעתו, לא רציתי שיאשים את עצמו, משתי סיבות האחת הייתה שהוא לא אשם.
YOU ARE READING
החיים בצל הפשע
Romanceהוא בן 24 ושמו אופק, הוא עבריין שלא רואה ממטר. הוא נולד לעולם אכזרי ואימתני ביותר. הוא לא מייחס חשיבות לאף אחד, הוא לא מביע רגשות כלפי אנשים סתם. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא בחיים לא היה בזוגיות, והוא גם לא מעוניין בכך. הוא מעדיף להישאר...
