•לין•
"נו השלמתם?" רומי שואלת כשאני נכנסת לה לחדר, היא עסוקה בטלפון שלה ואז מכבה את הטלפון ופונה אליי בחיוך
"לא השלמנו." אני אומרת ונשכבת לצידה על המיטה
"וזה למה?" היא שואלת בגבות מכווצות ונשכבת על הבטן ומחכה לשמוע את תשובתי
"כי אני לא רוצה" אני אומרת ומגניבה אליה מבט כשהיא מתחילה לצחוק "רגע רגע תסבירי לי שוב" היא אומרת
"אני לא אשבר! מה את לא מאמינה בי?" אני אומרת ומסתכלת עליה במבט של ילדה קטנה ושבורה
היא מניחה יד על הלחי שלי "אני אוהבת אותך לינו אבל את יודעת.." היא אומרת ומתקשה לסיים
אני מתרוממת מהמיטה ומסתכלת עליה בשאלה
"את.. את לא יכולה מולו, וזה לא משהו רע לינו את פשוט אוהבת אותו ואת נשברת ממה שאת מציבה" היא אומרת
"לא אני לא" אני אומרת פגועה ממה שחברתי הטובה אומרת לי "לינו.." היא אומרת בחיוך
האמת? אני מסכימה איתה
"טוב בסדר." אני אומרת בגילגול עיניים ואחריו חיוך
"רואה?" היא אומרת וצוחקת "אבל הפעם אני לא אהיה כזאת." אני מציבה
ומהר מאוד קמה מהמיטה אל הדלת "מאמינה בך!" היא אומרת מאחור אני מחייכת ויוצאת משם אל המטבח, נהייתי רעבה
כשאני יורדת למטה אני מוצאת את לוצ'יה הבנתי שהיא האחראית על הסדר באחוזה, על הניקיון והאוכל.
היו עוד עובדות באחוזה הזאת שהיו פשוט תחתיה כשהיא תחת אופק, אהבתי את לוצ'יה היא הייתה נראית כזאת אימהית ובתכלס היא ממש כזאת
היא בסביבות גיל ה50 לדעתי, אבל ממש לא נראת כזאת היא נראתה כמו אישה אצילית (אתם בטח מבינים למה אני מתכוונת), היא עצמה אישה כל כך יפה ולא רק חיצונית.
"צ'או סיניורה, קוזה ווריסטי מנגיארה?" היא שואלת בחיוך אני מביטה בה במבט מבולבל ומעט מובך מזה שלא ידעתי מה היא אומרת או איך אוכל לענות לה.
"נון פארלו איטלֶאנו.." אני אומרת במבוכה, אולי לא ידעתי איטלקית אבל לפחות להגיד שאני לא יודעת ידעתי.
"היא שואלת מה תרצי לאכול." אופק נכנס מאחוריי וניגש למכונת קפה, "תמסור לה שהיא לא צריכה לטרוח ולהכין לי, אני אוכל את מה שיש." אני אומרת
לא מסתכלת עליו ושולחת אליה שוב חיוך כשהיא עדיין מביטה בי מחכה לתשובה, הוא פונה אליה באיטלקית
היא מהנהנת ונעלמת בתוך אחד המסדרונות ששייכים לאזור המטבח
"מה אמרת לה?" שאלתי עם מבט של בחינת חשוד לעברו כלומר עיניים מעט מכווצות, הייתה בי הרגשה שהוא לא אמר לה את מה שמסרתי,
"שתכין לך ארוחה." הוא אומר הזזתי אליו את המבט כי עיצבן אותי שלא אמר מה שרציתי שיגיד
"אבל אמרתי לך שאני יכולה לאכול מה שכבר מוכן." אני עונה בחזרה הוא לוגם מהקפה שלו ועונה לי "את יודעת שזאת העבודה שלה כן? אל תצפי ממני לא להגיד למישהו לעשות את העבודה שלו" הוא אומר
YOU ARE READING
החיים בצל הפשע
Romantizmהוא בן 24 ושמו אופק, הוא עבריין שלא רואה ממטר. הוא נולד לעולם אכזרי ואימתני ביותר. הוא לא מייחס חשיבות לאף אחד, הוא לא מביע רגשות כלפי אנשים סתם. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא בחיים לא היה בזוגיות, והוא גם לא מעוניין בכך. הוא מעדיף להישאר...
