החיים בצל הפשע

פרק 37

•נקודת מבט כללית•
מכירים את האדם הזה שברגע שכף רגלו דורכת במקום, כל הסביבה מודעת לקיומו?

מכירים את האדם הזה שמספיק מבט אחד שלו ואתה כולך פחד?

מכירים את האדם הזה שיש לו רשימה כזאת של אנשים שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה?

תכירו לאדם הזה קוראים אופק אמסלם.

אם הייתם חוטפים את אחת הסטוצ'ים שלו הוא לא היה דוגל באותם עקרונות.

אבל חטפו את האישה שלו ומבחינתו מוות זה רק הדבר שאתם צריכים לאחל לו כי ברגע שתיפלו לו בידיים תתחילו להתפלל תפילות שמעולם לא יצאו ממכם.

הוא נמצא שם המאפיונר בחליפה, לצד האדם שנפל אצלו כאסיר.
הוא לעולם לא חס על חייו של מישהו שהיה צריך לשלם את המחיר.

הרי בסופו של דבר הוא שושלת למשפחת מאפיה, שושלת למשפחה עם המון דם על הידיים, לחוס על חייו של מישהו לא בא בחשבון כשפוגעים בך.

מאז שהיה ילד ידע שהעולם הזה עובד על פי המשפט
"או שאתה הטורף או שאתה הנטרף".

אבא של אופק תמיד דאג לומר לילדים שלו שאין דבר כזה להיות הנטרף, אתה תמיד צריך להיות בשליטה ועם יד על הדופק, תמיד צריך להיות אכזרי ולא לסטות הצידה

אם בחרת בכיוון אחד אתה הולך בו עד הסוף, כי ברגע שאנשים יזהו אצלך משהו שונה כזה שמחליש אותך, הם יצודו אותך בלי להביט לאחור.

ולאופק כמו לאופק יש המון אויבים שמוכנים לעשות הכל כדי שיפול, בין אם אלה אויבים שעוד מדורי דורות של המשפחה לבין כאלה שהוא גרם להתווספותם.

שמועות נפרסות בעולם תחתון, מה תיהיה תגובתו של אופק, איך יפעל, ומה יהיו תוצאות המלחמה בין שני המשפחות.

עכשיו נשאר לו לקיים את הבטחתו, ולדאוג שדבר כזה לא יחזור שוב.

•אופק•
עברו שעתיים מאז שהגעתי לדירה* שלי, הדירה שבה כל אחד שמסומן אצלי מגיע.
הדירה שכל אחד שמסומן אצלי צריך לפחד מלהגיע אליה.

אני חסר רחמים כלפי אנשים, חסר רגשות כלפי אויבים, נטול כל רגש.
אני אוהב לשמוע את האויבים שלי בוכים לי בידיים.
אולי לא הרבה מתגאים בזה, אבל אני לא מאלה.

אולי הרבה אנשים חושבים שהמעשים שלי יוצאים מגדר השפיות, שהם אכזריים למידי,
אבל כזה אני חסר שפיות ואכזרי במידה כואבת.

אני רוצה לראות אדם אחד שהיה נשאר כמו שהוא ועם כל הדעות המזדיינות שלו, אחרי שהאישה שלו הייתה נפגעת בצורה שהאישה שלי נפגעה.

לא חיפשתי איך לרכך לו את המוות, מעולם לא ניסיתי לרכך לאנשים מוות שהיה נעשה בידיים שלי.
כן יש לי הרבה דם על הידיים, זה לא סוד.