~המשך מהפרק הקודם♡~
•לין•
ירדתי למטה לא ראיתי אותו הוא שלח לי הודעה
-צאי לבחוץ- הקשבתי להודעה ויצאתי למרות שאני לא יודעת איך הוא יודע שאני מחפשת אותו.
עברתי את השערים וכשהגעתי לבחוץ ראיתי אוטו שלא ידעתי שיש לו ואותו בפנים, פתחתי את הדלת ונכנסתי
"מה קרה?" אני שואלת ומסתכלת עליו רואה שהוא גם החליף בגדים, "חגורה" הוא אומר לא עונה על שאלתי.
אני לוקחת על עצמי להפסיק לשאול שאלות ופשוט לראות לאן נלך, הוא התכתב עם מישהו בטלפון ותוך כדי נהג, " זה מסוכן אופק ." אני אומרת כשאני שמה לב לפעולות שלו.
הוא מסתכל עליי כותב הודעה אחרונה ומשליך את הטלפון לאיפה שהוא אמור להיות,
הוא מוציא סיגריה ומתחיל לעשן, "מה באלך?" שאל פתאום אני מסתכלת עליו הוא מעביר את מבטו אליי גם.
"מה בא לך לעשות?" שאל שוב הורדתי את עיניי מעיניו ועניתי "לא יודעת" הוא גיחך "ידעתי שזה מה שתגידי." הוא אומר אני לא מבינה בכלל מה הם כל השינוי מצבים האלה אבל אני לא שואלת.
בסופו של דבר הגענו למכון כלשהו כשראיתי שהוא יצא יצאתי גם אני..
איגרוף. זה מה שהוא רוצה שנעשה. נתאגרף.
"קדימה בייביגירל תכי אותי. תפרקי. תשחררי. קדימה!" הוא צעק ותוך כדי חייך הייתי עם כפפות איגרוף הוא היה בלי כלום הוא קיפצץ על הרחבה כאילו אנחנו באמת הולכים להתחרות.
"אני לא אעשה את זה." אמרתי ובאתי לרדת הוא ציקצק בלשונו "לא איתי בייביגירל. נכנסת לזירה את לא יכולה לברוח. קדימה תכי אותי." המשיך
הסתכלתי עליו לא מבינה למה הוא רוצה שאעשה את זה "אני שונא אותך." הוא אומר "היית מת." אני מחזירה הוא צוחק והוא מתקדם אליי "נכון." הוא מחזיר ו-בום!
אני על הריצפה. "את מתכוונת לזוז פדלאה שלי?" הוא אומר ומצחקק מכמה שנפלתי לו בקלות אני קמה ומחליטה לזרום איתו אני מנסה להחטיף לו אבל הוא מצליח לברוח "כמעט. כמעט. קדימה שוב!"
וככה זה המשיך ניסיתי להחטיף לו-הוא ברח-ניסיתי שוב-הוא חטף.
ושוב פעם ושוב פעם, "קדימה תשאלי אותי עכשיו אחת ולתמיד כל מה שאת רוצה לשמוע בייביגירל." אמר
עצרתי הסתכלתי עליו "בשביל זה אנחנו כאן? בשביל שלא אשאל אותך שאלות יותר?" שאלתי "לא גברת כעס. זה בשבילך." אמר הסתכלתי עליו הוא הרים את ידיו "לא זז. תכי אותי הכי חזק שלך תפרקי ותשאלי." אמר
"ואני אקבל על זה תשובות?" שאלתי "אולי.." ענה חשבתי על שאלה וכשעלתה לי החטפתי לו כמה פעמים והוא באמת לא זז "אתה מבטיח לי שלא משנה מה יהיה איתנו אתה לא תשכח מה היינו?" אני שואלת את השאלה
שעליה התבסס חלקית הפחד שלי, הכל יכול לקרות והכל יכול להיות והדבר האחרון שרציתי הוא שנשכח מה היינו, כמה אהבנו, כמה שמחנו, כמה רצינו בטוב אחד של השני תמיד.
YOU ARE READING
החיים בצל הפשע
Roman d'amourהוא בן 24 ושמו אופק, הוא עבריין שלא רואה ממטר. הוא נולד לעולם אכזרי ואימתני ביותר. הוא לא מייחס חשיבות לאף אחד, הוא לא מביע רגשות כלפי אנשים סתם. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא בחיים לא היה בזוגיות, והוא גם לא מעוניין בכך. הוא מעדיף להישאר...
