החיים בצל הפשע

פרק 33

•לין•
אני פוקחת את עיניי מביטה סביבי.
לא מבינה איפה אני נמצאת.

חדר לבן בלי שום רהיט או חפץ, חלל לבן וריקני.
"יש פה מישהו?" אני שואלת וכעבור כמה שניות שאין בהן מענה אני חוזרת על שאלתי בצעקה.

לפתע מופיעה מולי תמונה, לא מבינה מה היא מסמלת.
תמונה שלי ושל אופק, עם גבו אל המראה כי הוא לא חובב מצלמות, תמונה שצולמה באחת הפעמים שהיינו במקלחת.

לפתע צצה מולי עוד תמונה, שלי ושל נועם.
שצילמתי איתו אחרי אימון שלו.
ואז זה הפסיק, נעלמו התמונות.
"מה זה?" אני שואלת בשקט.

"כן לינדה שלי?" אני נבהלת ומסתובבת רואה את אמי.
"אמא? מה את עושה פה?" אני שואלת מבוהלת.
"קראת לי. אז מיד באתי" היא משיבה ברוגע מצמרר.

"איפה אני?" אני שואלת מביטה סביבי שוב.
"איפה את חושבת?" היא מחזירה ומתקדמת אליי "לא יודעת." אני עונה.

"איני יכולה לגלות לך." היא אומרת עומדת מולי.
אחרי שתיקה ארוכה אני מחליטה לפרוק בפניה "קשה לי אמא." אני אומרת
"קשה לי ממש." אני מזילה דמעה.

"אז תוותרי ילדה שלי. למה את צריכה להמשיך לסחוב הכל? אם כל כך קשה לך לינדה שלי תפסיקי להילחם." היא אומרת

"אבל אם תוותרי בתי, תצטרכי לוותר עליו." היא ממשיכה ומסמנת לי להסתכל לאחור.
התמונה שלי ושל אופק שוב.

"תוכלי לעשות את זה? תוכלי לוותר על הגבר שלך מי וידה?" חיים שלי. היא שואלת לצידי אני מנידה את ראשי לשלילה.

"אז תמשיכי להילחם לינדה שלי. עכשיו תצטרכי לבחור בין החיים למוות. תזכרי שאהיה איתך בכל החלטה. אבל אל תשכחי לחשוב על קרובייך ועל עצמך."

היא נעלמה. "אמא?!" אני צועקת מאוכזבת מזה שלא הספקתי לשאול אותה שאלות, לשאול אותה את כל מה שעבר לי בראש במשך שנים, אני מרימה את ראשי תמונתינו שוב נעלמה, ולבסוף אני כורעת את ברכיי לקרקע.

•אופק•
עברו יומיים. היא מורדמת ומונשמת.
היא יצאה מכלל סכנה אבל עדיין לא פקחה עיניים.
ישבתי לצידה אחזתי בידה נישקתי אותה וחיכיתי, חיכיתי שתפקח את עיניה.

לגבי לוין, האחים נורו, אבל דאגתי לא להרוג אותם הם מוחזקים אצלי, עד שהיא תתעורר ותספר לי מה היה שם ואז אדאג לחורר להם את הגוף.

"מה קרה שם?" אני שומע קול מאחוריי אני מסתובב רואה את נועם אחיה.
"תספר לי מה פאקינג קרה שם. מי נגע בה? מי הבן זונה שעשה לה את זה אה?!" הוא שואל.

אני קם מניח את כוס הוויסקי שלי בצד, משחרר את ידה ומסתובב אליו.
"טיפלתי בזה. מי שאחראי לזה ישלם." אני אומר בקול קר.

הוא מתקרב אליי מצמצם את המרחק בינינו, "טיפלת בזה? תגיד אתה שומע את עצמך בכלל? אחותי פאקינג שוכבת פה בין חיים למוות ואתה אומר לי שטיפלת בזה?" הוא מתעצבן.