*שימו לב זה פרק מסובך אז אבקש ממכן לעקוב אחרי הדברים אם הסתבכתן או שמשהו לא הגיוני אשמח שתעדכנו אותי..
קריאה נעימה❤*
*כעבור שבוע*
עבר שבוע, שבוע שבו לא ידעתי כלום, שבוע של פחד, של עצבים, של בכי, שבוע של התמודדות מאוד קשה עם עצמי, עם הסביבה החדשה שנבנתה לי ללא רצוני, ועם אנשים חדשים.
אנשים כמו אופק, שבוע שלם שאני 'גרה' אצלו, שבוע שלם שאני נמצאת בבית של עבריין,
זה מפחיד כל כך כל המציאות הזאת, אבל ידעתי שאין לי דרך לצאת ממנה בכזו קלות, אני אצטרך לחיות 'לצד' העבריין הזה כלומר אופק.
זה קשה, קשה כל כך, להיות מנותקת מהחיים שלי, מהחיים שהיו בשבילי חיים, זה קשה.
קשה להיות מנותקת מהחברים, המשפחה, הבית והסביבה, לא דמיינתי לעצמי בחיים עד כמה זה קשה ככה.
אבל האמת? שאני לא מנותקת מהם, יש לי את הטלפון שלי, שבו אני מתקשרת איתם ומדברת איתם מידי ערב בשיחה, אבל הם? הם לא יודעים כלום
הם לא יודעים על אופק הם לא יודעים על מה עשיתי או על מה לא עשיתי.
ואת האמת? זה טוב לי, כל כך לא רציתי שהם ידאגו, זה הדבר האחרון שרציתי, אני הכנסתי את עצמי לזה ואני אתמודד עם זה, הם לא צריכים לקחת איתם את הסבל שלי.
עוד בתחילת השבוע שלי פה רצו לי השאלות של מה אני אמורה להגיד למשפחה והחברים? איזה סיפור אני יכולה כבר להמציא? או כל דבר שכזה,
אבל אז אופק עידכן אותי שהוא טיפל בזה ושאין לי מה לדאוג לזה, כן הוא טיפל בזה כמה יופי! כמה נהדר!
לעזאזאל.
ירדתי במורד המדרגות לבושה אך ורק עם חולצה שמצאתי בארון בחדר הזמני שלי, שגדולה עליי ונראת עליי כמו שמלת מיני שמתחתיה לא שמתי כלום חוץ מאת התחתונים שלי כמובן.
החזקתי בידי את הטלפון " ! " בדיוק קיבלתי הודעה,
הרמתי את הטלפון לראות מה שלחו
זה היה מאופק
-את שומעת?-
-לין זה דחוף.-
-לעזאזאל איתך אישה תעני-
מסתבר שהוא שלח לי את ההודעה הראשונה מלפני חצי שעה ולא ראיתי
שלחתי לו
-מה?-
הוא ישר ראה את ההודעה והתקשר עניתי לו
התקדמתי לכיוון המטבח התיישבתי על הכיסא הראשון שראיתי והוא דיבר
"אני צריך לדבר איתך דחוף." הוא אמר "לך על זה" עניתי "אני בדרך, זה לא לטלפון." הוא אמר "בשביל זה חיפשת אותי? לא יכלת פשוט להגיע לפה ולדבר איתי?" אמרתי "תירגעי גברת. תתארגני" אמר וניתק
למרות שאני בטוחה שציינתי שאני שונאת אותו אני אציין שוב אני שונאת אותו.
שנאת מוות כל כך.
"לין! לין!" שמעתי צרחות יצאתי מהחדר וירדתי ללמטה
"מה מה למה אתה צורח מה קרה?" שאלתי הוא התקדם אליי ומשך בידיי לכיוון הדלת שיחררתי את ידי ממנו "אל תיגע בי." אמרתי לא שכחתי מי הוא ומה עשה.
"איך שתרצי צאי ותכנסי לאוטו" אמר עשיתי מה שאמר
סגרתי את דלת האוטו אחרי שנכנסתי הנחתי את הטלפון עליי ראיתי אותו אומר לשומרים שלו משהו ואחרי כמה שניות נכנס גם הוא לאוטו
YOU ARE READING
החיים בצל הפשע
Romanceהוא בן 24 ושמו אופק, הוא עבריין שלא רואה ממטר. הוא נולד לעולם אכזרי ואימתני ביותר. הוא לא מייחס חשיבות לאף אחד, הוא לא מביע רגשות כלפי אנשים סתם. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא בחיים לא היה בזוגיות, והוא גם לא מעוניין בכך. הוא מעדיף להישאר...
