•לין•
התעוררתי לבוקר שמאלץ אותי ללכת לעבודה כמו ב (כמעט) כל יום, התארגנתי לקראת יציאה לעבודה
לבשתי את הג'ינס עם קרעים שלי וחולצה לבנה עם מחשוף קטן ונעלי סניקרס רגילות .
ירדתי אל עבר הסלון ששם אחי הקטן נועם נמצא
"בוקר טוב ליני" אמר לי "בוקר טוב נועם" אמרתי חזרה
נכנסתי למטבח והכנתי לי אוכל,
"אני יוצאת לעבודה ביי נועם" אמרתי "ביי" החזיר וסגרתי את דלת הבית, התקדמתי אל האוטו שלי שחונה בחניה מול הבית שלנו, נכנסתי אליו ונסעתי אל העבודה כרגיל.
צילצול הטלפון שלי נשמע השתקתי אותו מבלי לבדוק מי זה שהתקשר והמשכתי עם הלקוח שלי,
אני עובדת בחנות יהלומים/תכשיטים שנמצאת בקניון באזור שלי.
שוב צילצול הטלפון שלי נשמע הפעם לא יכלתי להעלים עין.
הרמתי את הטלפון על הצג מספר שאני לא מכירה שקלתי אם לענות, אחרי מחשבות של אם לענות או לא החלטתי לענות.
"הלו?" שאלתי "לין?" שמעתי קול גברי מהצד השני "מי זה?" לא הבנתי איך הוא מכיר את שמי "שלום, קוראים לי אור ואני חוקר במשטרה" אמר קיבצתי את גבותיי ושאלתי בחשש "משטרה?" הוא מיד ענה לי
"כן. אנחנו מתקשרים בנוגע לתיק של הורייך, תיק הרצח." אמר ניתקתי את הטלפון במהירות שום דבר לא הכין אותי לרגע הזה, אין מצב זה לא אמיתי את מדמיינת!
הוא שוב התקשר אחרי כמה צילצולים עניתי אבל בשתיקה "אני מבין את הבהלה, אבל אני מתקשר בנוגע להתפתחות בתיק הרצח של הורייך. את איתי לין?" שמעתי אותו מדבר הכל התערבב לי בראש
"זה לא הגיוני. התיק של ההורים שלי נסגר לפני שלוש שנים בגלל חוסר ראיות. לא שמעתי מהמשטרה שלוש שנים בקשר לתיק הזה למה שהאמין לך עכשיו שאתה באמת חוקר? או בכלל שאתה מהמשטרה?" אמרתי ולבסוף שאלתי
"תוכלי לפגוש אותי בעוד שעתיים בבית קפה? אשלח למספר הזה מיקום." שאל חשבתי כמה דקות והבנתי שאני צריכה ללכת "אוקיי" עניתי "להתראות" אמר וניתק את השיחה משאיר אותי המומה.
איך? איך זה הגיוני? כל כך הרבה מחשבות רצות לי עכשיו בראש אבל דבר אחד אני יודעת, ותמיד ידעתי.
אני חייבת למצוא את הרוצח של ההורים שלי ולגרום לו לשלם על המעשים שעשה להם, על המצב שהשאיר אותי ואת אחי הקטן.
לא משנה מה החוקר הזה ירצה ממני אני אקיים.
כל צעד שיוכל לקרב אותי אל הרוצח, אלך עליו ללא הסתכלות לאחור.
עברו שעתיים וכבר הגעתי אל בית הקפה שהחוקר הזה אור שלח אותי אליו, הרגל שלי זזה ללא מעצורים,
מהלחץ הוצאתי את מגן הטלפון שלי והחזרתי אותו בחזרה ככה כמה פעמים.
"נעים מאוד לין שמי אור כמו שאת כבר יודעת" אמר והתיישב מולי לא לפני שגרם לי ללחוץ את ידו
"תתחיל לדבר על מה שאתה יודע ועל מה שבגללו גרמת לי להגיע עד לפה." אמרתי מתיישרת במקומי
YOU ARE READING
החיים בצל הפשע
Romansaהוא בן 24 ושמו אופק, הוא עבריין שלא רואה ממטר. הוא נולד לעולם אכזרי ואימתני ביותר. הוא לא מייחס חשיבות לאף אחד, הוא לא מביע רגשות כלפי אנשים סתם. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא בחיים לא היה בזוגיות, והוא גם לא מעוניין בכך. הוא מעדיף להישאר...
