*23:12*
•לין•
הצצתי בשעון הבנתי שכבר מאוחר ועדיף שאחזור לבית, התקשרתי אל אופק בדיוק מתי שאמרתי לעצמי אבל הוא לא ענה האמנתי שהוא בטח שוב בישיבות האלה שלו אבל אז התקשרתי כמה פעמים שוב בערך לפני שעה והוא לא ענה.
אני מפחדת להילחץ אבל הוא כנראה לא רוצה לדבר איתי או שהוא לא יכול או שהוא ישן או אלף ואחת סיבות, אבל הנחתי שעכשיו הוא לא רוצה לדבר איתי.
קיבלתי את זה בדיוק כמו שהוא קיבל את זה כשביקשתי ממנו לא להתקשר, לא אפריע לו ואשב לו על העורק.
חיפשתי בעיניי את רומה, סגרנו בינינו שנישאר כאן שעה ונלך אבל נועם לא רצה שאלך אז נשארתי "רומה!" קראתי לה כשראיתי שהיא בדרך לעמדת שתיה היא לקחה לה כוס ובאה אליי "בואי נלך." אמרתי "מה יש לך מה הפרצוף?" שאלה מייד
"כלום כלום. סתם עייפה בואי נזוז כבר" אמרתי הייתי עייפה אבל לא הייתי עייפה מחוסר שינה, הייתי עייפה מאופק, מהגעגוע אליו, מהעצבים עליו, ומהרצון לראות אותו כבר.
"זה שוב פעם הוא?" שאלה והסתכלה לי ישירות בעיניים כשראתה אותי כמעט בוכה חיבקה אותי מייד "תרגעי אני לא אבכה הבטחתי לו." אמרתי עם חיוך ודמעות שנבלעות "אני שמחה לשמוע, אבל אני חושבת שאת צריכה להגיד לו את זה שוב פנים מול פנים." אמרה כיווצתי את גבותיי
"מה? למה את מתכוונת רומה את מודעת לזה שהוא באיטליה כן?" ניסיתי להחזיר את חברתי הטובה ביותר למציאות "אז זהו שלא." אמרה התקדמה לאוזן שלי ולחשה לי "הוא מאוד רומנטי החבר שלך באמת! סתובבי כבר טיפשה שלי" הסתובבתי באיטיות ועם מבט שנעוץ ברומה כמחווה ל "את מטורללת על כל הראש מה?"
אופק, אופק עמד כמה מטרים ממני עם זר פרחים משקפיים על העיניים וחיוך שחיכיתי לראות מלא זמן כשפגש במבטי,
רצתי אליו, הכי מהר שאפשר וקפצתי עליו, חיבקתי אותו חזק כל כך, הכי חזק שאני יכולה ובכיתי.
הוא החזיק אותי בישבן וחיבק אותי חזק, "כמה שהתגעגעתי לריח שלך בייבי שלי." לחש לי באוזן
הרמתי את ראשי "תעיף תמשקפיים האלה ותן לי לראות את העיניים שלך כבר." התעצבנתי עליו הוא צחק והוריד את המשקפיים, הצמדתי את ראשנו "אני מצטער יפה שלי, לא הייתי צריך לדבר ככה." אמר הסתכלתי לו בעיניים, העיניים שאני כל כך אוהבת עם הצבע החום שמשולב עם ירוק.
"אני גם מצטערת מאמי." חייכתי אליו חיוך קטן הוא הוריד אותי ואז ניגב לי את הדמעות בשתי ידיים ועל הדרך קלטתי שהזר לא בידיו הבנתי שרומי לקחה אותם שלא יהרסו, "אני אוהבת אותך." אמרתי והרמתי את עיניי אליו הוא חייך אליי "גם אני אוהב אותך פיצית." חייכתי חיוך רחב כמה שחיכיתי לשם הזה.
הוא נישק אותי, נישק אותי כמו שאני אוהבת שהוא עושה, מרעיף עליי אהבה כמו שהוא אומר דרך הפה,
הוא יודע מה הוא עושה והוא אף פעם לא טועה, אני אוהבת את הגבר הזה ולא ישנה דבר.
YOU ARE READING
החיים בצל הפשע
عاطفيةהוא בן 24 ושמו אופק, הוא עבריין שלא רואה ממטר. הוא נולד לעולם אכזרי ואימתני ביותר. הוא לא מייחס חשיבות לאף אחד, הוא לא מביע רגשות כלפי אנשים סתם. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא בחיים לא היה בזוגיות, והוא גם לא מעוניין בכך. הוא מעדיף להישאר...
