•אופק•
"אני יורד להביא לך מים וכדור כמה דק אני חוזר." אני לוחש לה באוזן מרים את ראשה ומניח אותו על המיטה, קם ויורד למטה למטבח.
חזרנו לבית לפני עשרים דק בערך, התחלתי לדאוג לה, פחדתי עליה, וכאב לי עליה.
הייתי עשרים דק עכשיו במיטה כדי להרגיע אותה, היא פחדה פחד מוות, והיא נזכרה בדברים שהכאיבו לה, הדבר היחיד שרציתי כרגע הוא לקחת לה את הכאב ולהעביר אותו אליי.
כי לה? לה לא הגיע לקבל אותו.
בערתי, בערתי שוב, מהעצבים בערתי כל כך ששוב פעם הורידים שלי עוד שניה התפוצצו,
כיווצתי את ידי לאגרוף אחד ובשניה האגרוף הזה נחת על המקרר, מרוב עצבים לא הרגשתי את עוצמת הכאב.
דפקתי על השולחן מספר פעמים, כי לא רציתי, לא רציתי שהבחורה הזאת תסבול.
לא רציתי כי לא פאקינג הגיע לה!
והפעם? הפעם אני שם את הבן זונה אור בצד כי מבחינתי הוא כבר מת.
תפסתי את שערי בעצבים, "לעזאזאל!!" צעקתי.
אחרי כמה דק התאפסתי על עצמי, אסור לי לאבד את עצמי כרגע אני צריך להיות פה בשבילה.
ואסור לי לתת לה לאבד את עצמה.
אני לא אתן לזה לקרות.
לקחתי לי בקבוק וויסקי מזגתי לתוך כוס עם קרח, שתיתי הכל בלגימה ומזגתי שוב, החזקתי את הכוס ביד
לקחתי לה כדור וכוס מים, עליתי אליה.
"בייבי שבי." אמרתי לה היא התרוממה לאט,
היא פתחה את הפה הכנסתי לה את הכדור והבאתי לה מים.
"מה שתית?" היא שאלה גיכחתי והרמתי את הכוס,
"שלא תשתכר לי כן?" היא אמרה עם חיוך קטן "אל תדאגי. לא אשתכר לך" חייכתי אליה בחזרה
הזזתי עם ידי את השיער שלה אל מאחורי האוזן.
"אני אוהב אותך יפה שלי." לחשתי לה היא שוב חייכה חיוך קטן ושוב החזרתי לה "אני אוהבת אותך בחזרה" היא אמרה הנחתי לה נשיקה על השפתיים.
"מה באלך? לישון לאכול? דברי אליי." אמרתי מביט בעיניה המשגעות האלה עם הצבע היפיפה הזה שגורם לי לטבוע לתוכו.
"אני רוצה רק שתיהיה איתי פה. שתיהיה כאן ולא תעזוב, אני רוצה לשים עלייך ראש." היא אמרה "אין בעיה חיים שלי." אמרתי ומיד נשכבתי לצידה
היא הניחה את ראשה עליי, הנחתי את ידי על ראשה ונגעתי בה בעדינות
"תודה מאמי." היא לוחשת "על מה?" אני שואל ומביט בה "על הכל." היא לחשה ועצמה עיניים נישקתי לה את הראש "אני אתן לך גם מעבר אם צריך. לילה טוב בייבי שלי." שוב נשיקה על הראש.
הרמתי את הטלפון ראיתי כמה הודעה מאיתי
איתי לא לענות: אופק?
אני: אה?
איתי לא לענות: אתה בסדר נכון?
אני: בסדר גמור איתי מה אתה דואג
איתי לא לענות: יופי. שמור על עצמך אחי
אני:אני חותך לישון מחר על הבוקר אתם אצלי הולכים להעביר סדרת חינוך אצל הזין.
איתי לא לענות: מתי שרק תרצה אחשלי!!
YOU ARE READING
החיים בצל הפשע
Romanceהוא בן 24 ושמו אופק, הוא עבריין שלא רואה ממטר. הוא נולד לעולם אכזרי ואימתני ביותר. הוא לא מייחס חשיבות לאף אחד, הוא לא מביע רגשות כלפי אנשים סתם. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא בחיים לא היה בזוגיות, והוא גם לא מעוניין בכך. הוא מעדיף להישאר...
