החיים בצל הפשע

פרק 41

*כעבור יום*
•אופק•
הייתי צריך תוכנית.
תוכנית שתכלול את המוות של לוין, ואת העלמת גופתו.
הייתי צריך להעלים כל זכר אליו.

לדאוג שאף שוטר מזוין לא יקבל משכורת שמנה על מציאת גופתו וקשירה שלי בנושא היעלמותו.

הייתי חייב להיפטר ממנו-
אז הבאתי אותו איתי, לאיטליה.

אני נכנס לבית שנמצא בבעלותי, 10 שומרים נמצאים בשטח הבית, ועוד מזדיין אחד.

הוא היה מחובר לאינפוזיה, ורופא שהיה בא פעם ב.. כדי להחליף לו את התחבושות,
הוא התנפח בפנים, ועדיין דימם כמות יפה.

השומרים שלי מכניסים את הדלי מים שביקשתי מהם,
אני מפשיט את השרוולים, "עשית טעות שבחרת לגעת בה. ואתה תשלם עליה." אני לוחש לאוזנו ולא מאבד זמן יקר של עינויים.

אחזתי בשערות ראשו בחוזקה הוא גנח מכאב, ודחפתי ישירות לתוך הדלי שהשומרים החזיקו,

חיכיתי חצי דקה, דקה, דקה וחצי, והוצאתי,
הוא השתעל מרוב חנק "חתיכת זין. הגיע לזונה שלך לטעום קצת משהו טוב."

"! ! ! ! ! ! !" מחסנית האקדח שלי שהייתה מלאה ב17 כדורים התרוקנה, הוצאתי אותה, אני מתכופף בכדי לסיים את המלאכה שהתחלתי.

אני חורט על גופו את מה שמייצג אותי, מה שנחרט על כל אדם שמת ממעשיי.

כשסיימתי הוריתי ללורנצ'ו להעלים את הגופה בעודי יוצא משם.

*07:09*
•לין•
זרם מים נשמע מאזור המקלחת, אני מבינה שזה אופק,
כשאני מזיזה את ראשי לבדוק מה השעה אני רואה שהבוקר רק הגיע.

היו לי תהיות על איפה היה, כשבין לבין עיניי נעצמות לכמה שניות, כשזרם המים נפסק יצאתי מהמחשבות.
דלת המקלחת נפתחה, אדים יצאו ביחד איתו, כשהוא עטוף במגבת.

תמיד אמרתי שהבן אדם הזה מגודל,
וכשהוא בלי חולצה או מכופתרת שמבליטה את גופו, אני מבינה עד כמה הוא עצום.

"בוקר טוב אישה." הוא אומר ושוב פעם מעיר אותי מהמחשבות.
"בוקר טוב מגודל." אני מחזירה בשקט עם חיוך קטן.

הוא מתלבש במכנס קצר, מנער עם המגבת את שערו
הוא מתקדם אליי מתכופף ומנשק אותי בלחי כשאני לא מרשה לו בשפתיים.
"מה את רוצה לאכול?" הוא שואל תוך כדי שהוא לוקח את קופסת הסיגריות שלו מהשידה ומתקדם למרפסת הגדולה שבחדר.

"לא יודעת, אני אכין לי כשאני ארד." אני אומרת "לוצ'יה תדאג לך, רק תגידי לה מה את רוצה." הוא אומר ושואף מהסיגריה שלו.

הנחתי שאני אדע כבר מי זאת כשאראה אותה.

הטלפון שלו מצלצל, הוא מסמן לי לבדוק מי זה,
כשאני בודקת אני רואה שאלה הבנים בשיחת וידיאו אז אני עונה.