החיים בצל הפשע

פרק 2

•לין•
בדקתי מה השעה ראיתי שעשרים דקות לעשר (בבוקר) עליתי לחדרי כדי להחליף בגדים לעבודה.

ירדתי לסלון עברו כבר עשר דקות כדי שלא אאחר יצאתי מהבית בדרך לעבודה.

הגעתי לעבודה שלי (חנות תכשיטים) הנחתי את הדברים שלי במקום הקבוע והתחלתי לעבוד.

^השעה 17:00^
אני בחדר שלי על המיטה בטלוויזיה הסדרה שלי מופעלת.

שמעתי צליל הודעה מהטלפון שלי, הרמתי אותו וראיתי שלידור שלח לי הודעה.

לידו אהבת חיי❤: לינו שומעת
אני: אה לידו
לידו אהבת חיי❤: אני בדרך אלייך
אני: סבבה חיים שלי

כיביתי את הטלפון והנחתי אותו בצד.
ירדתי להכין לי אוכל וחזרתי לחדר.

צחקתי מהסדרה ובדיוק דפיקה אחת נשמעה על הדלת ולידור נכנס.

"מה קורה?" שאל "סבבה" עניתי והתיישב לידי.
"מה את רואה?" שאל ואמרתי לו את שם הסדרה

הוא חטף לי את אחד החטיפים שהבאתי לי "היי! גנב" אמרתי הוא צחק והביא לי מהחטיף.

"נו מה קרה?" שאלתי והסתכלתי עליו "מה קרה?" החזיר בשאלה "מה יש לך לידו אני מכירה אותך אל תשקר לי" אמרתי

"סתם עצבני על ההורים שלי" אמר "מה למה?" שאלתי והתיישבתי "לא משהו מעניין" אמר "נשאר לישון אצלי?" שאלתי עם מבט משכנע

הוא חייך "תודה לינו." אמר "קדימה חמוד יש לנו רשימת סרטים לראות" אמרתי וצחקנו

^כעבור שעתיים^
סובבתי את ראשי אל לידור ראיתי שהוא נרדם כיסיתי אותו בשמיכה כיביתי את הטלוויזיה וקמתי.

החלפתי בגדים לבגדי ריצה, ירדתי לסלון ראיתי את נועם על הספה "נונו אני יוצאת לריצה לידור למעלה ישן אל תפריע לו" אמרתי "סבבה ליני" אמר

יצאתי מהבית שמתי את האוזניות שלי והפעלתי את השירים האהובים עליי.

התחלתי לרוץ לאורך השביל שמוביל לכיוון הים.

המשכתי לרוץ עם זיעה וחום לא מוסבר..

עצרתי מול הים הרמתי את ראשי והבטתי באיך השמש נבלעת בתוך הים.

דמעות התחילו לזלוג על פניי, נזכרתי בהם בהוריי.

המשפחה שלי נהרסה, אין לי מילים אחרות לתאר את זה.

זה שובר אותי, אני כל כך מתגעגעת אליהם אני מנסה לשדר לנועם שהכל טוב אבל לא הכל טוב.

זיכרונות התחילו להופיע לי פתאום, נזכרתי באמא שלי
המלכה שלי ובאבא שלי.

הבכי גבר, למה זה חייב להיות כל כך קשה?!

ההורים שלי דאגו לגדל אותי ואת אחי לתוך עולם חייכן ומאושר, לתוך עולם ללא פחדים.

הם דאגו תמיד להחדיר בנו מוטיבציה ולהגיד לנו כמה אנחנו אלופים וכמה אנחנו יכולים הכל רק אם נרצה.

"אני אוהבת אותכם כל כך סליחה שלא יצא לי להגיד לכם את זה לפני שקרה לכם מה שקרה. אני מצטערת.

אם רק הייתה לי הזדמנות אחת לראות אותכם ולהגיד לכם כמה אני מתגעגעת אליכם ואוהבת אותכם.

אם רק הייתה לי הזדמנות אחת." הבכי לא עצר.

הסתובבתי והתחלתי לרוץ בחזרה לכיוון הבית עם הדמעות שהופכות את הראייה שלי למטושטשת.

^כעבור שעה^
יצאתי מהמקלחת לידור נמצא עם נועם בחדר שלו משחקים בפלייסטשיין או משהו.

ירדתי למטבח להכין אוכל אבל ראיתי שיש כבר משהו מוכן שמתי לי בצלחת את מה שהיה והתחלתי לאכול.

סיימתי לאכול, עליתי לחדר של נועם ראיתי אותו ואת לידור על המיטה עם שלטים של הפלייסטשיין.

"מה אתם עושים?" שאלתי והתקדמתי אליהם "אה בואי אחותי היפה תראי איך אני מנצח את לידור האפס" אמר נועם הסתכלתי על מה שהם משחקים

כדורגל או איך שלא תרצו לקרוא לזה או אם תרצו כמו שנועם אומר שקוראים לזה פיפא.

לא מבינה בזה וזה גם לא מעניין אותי,
לידור צחק "שמור תדיבורים לסוף יאללה תשחק."

שכבתי על המיטה של נועם בינו לבין לידור
הסתכלתי על הטלוויזיה נועם הקבוצה בצד ימין ולידור השמאלית.

"בן זונה!" אמר נועם אחרי שלידור הצליח לעקוף אותו
הסתכלתי על השחקן של לידור שרץ אל עבר השער

"זה יהיה במיוחד בשבילך." אמר לידור
השחקן של לידור התקדם אל השער והבקיע גול

"יחתיכת כלב" אמר נועם "נועם!" אמרתי "מה אני אעשה לא אשמתי שהחבר שלך כלב" אמר

גילגלתי את עיניי והמשכתי להביט בטלוויזיה.

"למה זה עצר?" שאלתי "מחצית לינו מחצית" אמר לידור "אל תדאג אחרי המחצית אתה תפסיד." אמר לו נועם

"כרגע אנחנו עומדים על 1-0 לטובתי אז.. אני לא יודע מה להגיד לך אבל ניצחון לא הולך להיות לך" אמר לו לידור

נועם זרק עליו כרית בתקווה להשתיק אותו לידור צחק ורק גרם לנועם להתעצבן עליו יותר,

מפה לשם התחיל בינהם קרב כריות ואני? אני הייתי הקורבן בין שני תינוקות.

"אני זזה לישון" אמרתי "לילה טוב חיים שלי" אמר נועם "לילה טוב לינו" אמר לידור "לילה טוב, נועם תדאג

לחדר בשביל לידור?" שאלתי "בשביל הקוף? כן אני אדאג לכלוב." אמר שלחתי לו מבט רציני "בסדר מה את דואגת" אמר

לידור שלח לי מבט של הכל בסדר שלחתי לו בלחישה לילה טוב והלכתי לחדר.

נכנסתי למיטה כיסיתי את עצמי בשמיכה ונרדמתי.

-------
למי שלא ראתה
שיניתי את התמונה בפרק הקודם💞