פרק 39

141 6 2
                                    

*תזכורת מהפרק הקודם*

מילאתי את הכוס שלי בשניהם, ויצאתי לבחוץ.
משום מקום צץ לו אביאל, מרגיש לי כאילו היום הזה רק הולך ומחמיר עם עוד שיחות ועם עוד עצות.

"אנחנו צריכים לדבר אח קטן." הוא התיישב לידי ולקח לגימה מהכוס שלי, שלחתי לו מבט.

אביאל מופיע כשצריך להופיע.
והנימה שבה דיבר שידרה שקרה משהו, או שמשהו הולך לקרות, ועצם העובדה שקרא לי אח קטן רק חיזקה לי.

• • • • • •

המשך :

"אנחנו באמת צריכים?" מעכתי את הסיגריה בתוך המאפרה בחוזקה,
השאלה שלי נשארה תלויה באוויר למרות שהתשובה שלה הייתה ברורה מאליו.

"יש בעיה עם ההתנהלות שלך מול לוין." הוא אומר,
הוצאתי את העשן והסתכלתי ישירות בעיניו.

"אין שום בעיה." אני מודיע בטון נמוך, ידעתי שאם זה לא היה אביאל האדם שמולי היה מניח לעניין.
"לא מקבלים את זה אח קטן, זה קרוב לללכת לאיבוד מידיי." שנאתי את מה שאמר.

"אתה יכול ללכת ולמסור לכל מי שיש לו בעיה עם ההתנהלות שלי מול כל אחד אחר שפועל נגדי, שהוא מוזמן לבוא ולהגיד לי את כל זה פנים מול פנים." אני אומר

"תקשיב טוב אופק, תסיים עם לוין כמה שיותר מהר, אחרת זה יצא מכלל שליטה. קח את זה כעצה קטנה." אני קם מהמקום שלי.

"שנינו יודעים שהעצה הקטנה הזאת לא באה ממך. תמסור לאחד שאמר את זה שידחוף תעצה שלו עמוק לתוך התחת. אני שם עליו זין." הרמתי את הכוס ובלעתי הכל בלגימה, חשקתי את שיניי והתקדמתי לבית.

ואביאל כמו אביאל- מופיע כשצריך ונעלם כאילו לא היה.

מילאתי לי כוס חדשה וחזרתי למשרד להמשיך לעבוד.

לין
ירדתי למטבח הגרון שלי היה יבש, השינה הזאת עשתה לי טוב, הייתי צריכה את זה.

הנחתי את הכוס על השיש, ובהיתי בה, כשבראשי יש סערה אחת גדולה שלא נחה לשניה.

אני מרגישה חום נצמד אליי מאחור, לא ידעתי כמה זמן בהיתי באותה הכוס, הוא הצמיד אותו אליי והניח את ידיו סביב מותניי.

הנחתי לראשי ליפול לאחור על חזהו, ונשמתי.
הרגיש לי כאילו החסרתי מעצמי אוויר, "אני צריך לספר לך משהו." הוא אומר לצד אוזני

יורד אל מתחת לתנוך האוזן שלי, ומניח שם נשיקה בקצה לסתי, "אני מקשיבה." אני אומרת מחכה לשמוע מה הוא רוצה לספר לי.

"אם אגיד לך שיש לך טיסה הלילה לאיטליה, איך תגיבי?" הוא שואל חשבתי על זה מעט בזמן שהמשיך לנשק אותי בצוואר,

"תלוי." אני לבסוף אומרת, הוא עצר.
אני מרגישה את חום גופו נעלם, ידיו הרפו מגופי והתרחקו, הסתובבתי אליו כשאני עומדת וידיי אוחזות בשיש שמאחוריי.

החיים בצל הפשעWhere stories live. Discover now