החיים בצל הפשע

פרק 35

*כעבור מספר ימים*
•לין•
אני מנסה להזיז את גופי אך לא מצליחה, פחד משתלט עליי מהמחשבה שהגוף שלי לא מגיב כנראה בגלל הפציעה.

אני זזה ואז רואה את ידו הגדולה ונושמת לרווחה, אני מסתובבת אליו הוא פה. הוא הגיע.

אני מחייכת חיוך מאושר ומרוצה, הנחתי את ראשי בחזרה על הכרית כשאני מביטה בו.

הימים מאז אותו היום של החטיפה עוברים, והכאב ממה שקרה שם לא מרפה והזיכרון לא נשכח, זה חרוט במוח ומכאיב בכל דקה שיש לך קצת טוב.

הוא כאן, והוא אוכל את עצמו מבפנים על מה שקרה, אני יודעת את זה, זה גם מכאיב לי, כמו שזה מכאיב לו בכל פעם שהוא מסתכל עליי.

אני מתעוררת בלילות מסיוטים ממה שהלך שם,
הוא לא מעז לעזוב אותי, הוא מרגיע אותי ומזכיר לי שאני במקום טוב ומוגן, שאני פאקינג בסדר.

הוא לא הלך לעסקים שלו חוץ מכמה פעמים בודדות, וכשהלך חזר אחרי שעה או אפילו פחות.
הוא רצה להישאר איתי כאן ולהיות איתי כאן בכל דקה, הוא לא החסיר ממני אהבה, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה.

אותו. את האהבה שלו. ואת התמיכה שלו. כי הנפש שלי קצת סדוקה וכואבת, אבל אני מאמינה שיבוא היום שהוא יצליח לתקן אותה.

הוא היחיד שיכול, השאלה היא האם יצליח?

אני מפסיקה להטריד את עצמי במחשבות ומרימה את ידי בכדי לגעת בו, בשניה שעשיתי זאת הוא הצמיד אותי אליו, אני צוחקת הוא פוקח עיניים.
"בוקר טוב מאפיונר" אני אומרת כשהוא מביט בי

"בוקר טוב קטנה." הוא מחזיר ומנשק את שפתיי.
אני מטיילת עם אצבעותיי לאורך ידו.
הוא מטייל עם ידו בשיערי.

"סגרתי לנו מסעדה להערב." הוא אומר אני ישר מרימה את עיניי אליו "אתה מזמין אותי לדייט?" אני שואלת עם חיוך "עלית עליי." הוא אומר

אני משחררת את שפתיי וחושפת בפניו את החיוך המתוח שעולה על פניי, זאת פעם ראשונה שאני אצא מהבית, מאז מה שקרה לא הייתי מסוגלת לזוז מהמקום הזה.

הייתי צמודה אליו כי היה לי קשה ללכת לראות פרצופים ולהתחיל לפרט על רגשותיי.
אז נשארתי פה, איתו, והוא תמך בי ואמר שאם זה מה שאני מרגישה שיעזור לי הוא איתי.
"לא יכולה לחכות." אני מחזירה עם מבט שעוסק רק בו.

אני נכנסת למקלחת זריזה, ועל הדרך גם מצחצחת שיניים והכל.
כשאני יוצאת אני מוצאת אותו יושב על המיטה עם גב חשוף כשהוא עוסק בטלפון שלו.

אני מתלבשת, כשאני מסיימת להתלבש אני רואה שהוא עבר למחשב, "שלח לי את זה זריז ביי." אני מבינה שהבוקר הזה לא הולך להיות כמו שחשבתי.

אני נאנחת ומתקדמת לדלת "קטנה," הוא אומר כשאני חולפת על פניו, אני מסתובבת מתקדמת אליו מניחה לו נשיקה על הלחי ואומרת "כשתסיים, תבוא אני אחכה לך" מתכוונת לארוחת בוקר.