הפרק מכיל תוכן בוגר, סמאט.
ראו הוזהרתם. הקריאה באחריות הקורא.
זה היה בוקר יום שני, האן התעורר למשמע השעון המעורר בחדרו, אשר הוֹרָה על השעה שבע בבוקר. הוא התרומם למצב ישיבה, שפשף את עיניו ולאחר מכן העביר את מבטו אל מינהו שישן לידו. הוא נאנח בשקט וטפח על לחיו של מינהו עם אצבעתו.
"היונג, הגיע הזמן לקום." הוא אמר.
מינהו קימט את גבותיו והסתובב אל הצד השני תוך כדי שרטן בעצבנות. הוא היה עייף ולא רצה לקום לשיעור הראשון באוניברסיטה אלא רצה להישאר במיטה ולישון עוד כמה שעות כדי להחזיר לעצמו את כוחותיו. "נו באמת היונג, אנחנו נפספס את השיעור הראשון בגללך." מינהו פקח את עיניו באיטיות והעביר יד בשערו. הוא הסתובב לכיוונו של האן והביט בו בפנים חמוצות. "עוד חמש דקות..." ענה מינהו בקול מעומעם. "נו.. היונג..." אמר ושירבב האן את שפתיו. הוא משך את שמיכתו של מינהו ממנו והביט בו בעצבנות. "אין לי כוח לקום... אני לא מרגיש טוב." אמר מינהו וכיסה את פניו בידו, מסתתר מאור השמש שבקע מהחלון בחדרם. "אתה לא מרגיש טוב?" שאל האן ומינהו השיב בהנהון ראש. "הו באמת?" אמר והמשיך, "אם אתה לא מרגיש טוב זה אומר שאתה צריך להישאר במיטה כל היום ולא לחבק, לנשק או להתקרב אליי כדי לא להדביק אותי. אני אקנה לך תרופות ואבשל בשבילך בזמן שתישאר במיטה במשך היום ואני אלך לשחק בפלייסטישן ואראה אנימה בסלון."
"לא! א-אני שיקרתי! אני לא באמת חולה, אני מרגיש מצוין!" עיניו היו פקוחות לרווחה ולפתע הייתה לו מספיק אנרגיה כדי לשבת על המזרון ולנסות לתפוס את ידו של האן.
האן צחק בתגובה לפרץ האנרגיה הפתאומי שתקף את מינהו. הוא יכול היה לחוש בחרטה שהרגיש הבוגר על כך ששיקר לו.
מינהו הביט בברונטי. הוא הבין במהרה כמה טיפשי ופתטי נשמע קודם לכן. כשצחוקו של האן גבר לחיו של מינהו נצבעו בצבע אדמדם, מראות כמה מובך וטיפש הרגיש בפנים. הוא ניסה להשאיר את מבוכתו בתוכו וקפץ מהמיטה, גורם לבן זוגו האן להפסיק לצחוק עליו ולרוץ במהירות לעבר דלת חדר השינה. הבכור רדף אחרי הצעיר דרך הסלון והמטבח תוך כדי ששניהם צועקים בכל רחבי הבית. "תתרחק ממני! אתה תדביק אותי במחלה שלך!" צעק לעברו וצחקק. מינהו צחק גם הוא והמשיך לרדוף אחרי האן. "איך זה שאתה כל כך מהיר?" שאל מינהו את האן, שרץ בחזרה לחדר השינה שלהם. האן לא ענה. במקום זה, הוא הוציא את לשונו החוצה ועשה פרצוף מצחיק למינהו, פרצוף שנועד כדי ללעוג לו.
האן הגיע לחדר השינה ועמד לסגור את הדלת, אך לפני שהספיק לעשות זאת, מינהו השחיל את רגלו בין המשקוף לדלת ומנע מהאן לסגור אותה.
"לך מכאן!" צעק האן וצחקחק.
"בחיים לא!" השיב מינהו. הוא הפעיל את כל כוחו על הדלת והצליח לפתוח את כולה. "ח-חכה! אל תעשה לי כלום! בוא נדבר על זה קודם-" מילותיו של האן נקטעו על ידי יללה שנפלטה משפתיו כשידיו הגדולות של מינהו עטפו את ירכיו והרימו אותו מהרצפה. "שום דיבורים" אמר מינהו והלך לעבר המיטה שלהם. האן צרח וניסה להשתחרר מאיחזתו של מינהו בו בכך שהיכה את גבו באגרופים בזמן שהבכור צחקק לעצמו על ניסיונותיו הכושלים של האן להשתחרר מאחיזתו.
YOU ARE READING
Stray Kids | oneshots
Randomספר וואנשוטים על שיפים מלהקת הבנים סטריי קידס. הספר מכיל תוכן בוגר - מין (סמאט), יחסים בין בנים, דיכאון, מוות וכו'. הקריאה באחריות הקורא בלבד. ראו הוזהרתם! הוואנשוטים הם פרי הדמיון שלי בלבד ואינם קשורים לשום מאורע אמיתי, אף אם נראה ככה. © כל הזכויות...
