בפעם החמישית מתחילת השבוע נפגשו גאונגין וסאונגמין בחדר האימונים בשביל להתאמן בשירה.
בימים הראשונים של תחילת השבוע עבדו השניים במרץ עד שלא יכלו להוציא הגה, כל זה בשביל לנסות להגיע להשגים אליהם שאפו. אולם ככל שהימים עברו, ככה גם החשק שלהם להתאמן ברצינות חלף לו.
מבלי לשים לב מצאו את עצמם הבנים צוחקים במשך שעות ארוכות מבדיחות אחד של השני, מחיקויים ומסרטוני יוטיוב שהגיעו אליהם אחרי שעות של גלישה בכל מיני אתרי אינטרנט. מרוב שהתגובות שלהם לסרטונים שראו היו מצחיקות יותר מהסרטונים עצמם, החלו השניים לצלם אחד את השני בשביל הצחוק.
כשנרגעו מהצילומים הם דפדפו בין התמונות בטלפון הנייד של סאונגמין. זה היה רגע בו ראה גאונגין כי אחת מן התמונות שצילם הבוגר בצחוק יצאה לא מחמיאה ומפדחת מאוד והדבר לא מצא חן בעיניי גאונגין. הוא הושיט את ידו אל עבר הטלפון הנייד של חברו וניסה לחטוף אותו מידו. "אני לא צוחק איתך, היונג! תמחק את התמונה הזאת. יצאתי נורא!" צעק הצעיר ומיד צחק לאחר מכן. מגוחך בהתחשב שלפני רגע אמר שהוא לא מתבדח עם חברו.
גאונגין ניסה ככל שביכולתו לחטוף את הטלפון מידו של סאונגמין, אבל לא הצליח לא משנה כמה ניסה.
"אין מצב שאני מוחק את התמונה הזאת. זו תמונה שצריכה להישמר לדורות הבאים." אמר סאונגמין בגאווה והביט בצעיר במבט רציני, אך כשחברו החזיר לו מבט כעוס, המבט של סאונגמין התכסה כולו בחיוך גדול.
"היונג..." ילל הצעיר בהתחננות אל הבוגר.
הוא ניסה שוב לגנוב את הטלפון הנייד מידו אבל לא הצליח. זה שיגע אותו. "תפסיק לברוח ממני ותיתן לי למחוק את התמונה הזאת כבר!" צעק הצעיר. לחיו התלהטו כשסקר את סאונגמין בסלידה מעושה. "מה אכפת לך שאני שומר אותה? זה לא שאני הולך לעשות איתה משהו." אמר וגאונגין נחר בבוז מתגובתו. "ברור שאכפת לי! אני לא רוצה שתמונה מכוערת שלי תהיה אצלך בטלפון. במיוחד לא בטלפון שלך." סאונגמין גיחך בזלזול וגלגל את עיניו בעצבנות. "רק בגלל ההערה האחרונה והאידיוטית שלך אני לעולם לא אמחק את התמונה הזאת, לא משנה מה יקרה." לאחר אמירה זו, סאונגמין חייך אל גאונגין חיוך צדדי, ערמומי ומתגרה ורץ ברחבי החדר כשהטלפון הנייד שלו בידו. גאונגין רדף אחריו בשיא כוחותיו, אך נדהם לגלות שסאונגמין, חברו שלא משקיע שנייה אחת באימונים, נהיה יותר מהיר ממנו בריצה. בגיחוך קליל וגאה נעמד סאונגמין על יד ספת העור שבחדר האימונים וטלטל את הטלפון הנייד שלו מצד לצד. הוא ליקק את שפתו העליונה בהתגרות והסתכל על גאונגין המובס. "איך זה שאתה מהיר יותר ממני?" שאל הצעיר וסאונגמין נראה מרוצה מעצמו. האנדרלין ששטף את גופו כמו ים סוער עקב האושר שההתגרות בחבריו הביאה לו ברגעים האלו, גרם לו להיות מהיר יותר.
"התאמנתי במיוחד בשביל רגעים כאלו! רגע בו תמונה מפדחת שלך תהיה בידיי ואני אוכל להשתמש בה כרצוני!" אמר סאונגמין ופצח בצחוק מרושע. זה היה הרגע שגאונגין ידע שעליו לנצל. הוא הלך על קצות אצבעותיו במהירות וחטף את הטלפון הנייד של הבוגר מידו. ברגע שעמד לברוח ולמחוק את התמונה הוא התנגש בספה ונפל יחד עם סאונגמין ישירות עליה. "אאוץ'..." מלמל גאונגין ושפשף את מצחו הכאוב. הוא התרומם ממקומו בעזרת ידו, אך כשנשען על אחד מחלקיה היותר חלקים של הספה, ידו החליקה וגרמה לשפתיו להתנגש במקרה בשפתיו של סאונגמין.
YOU ARE READING
Stray Kids | oneshots
Randomספר וואנשוטים על שיפים מלהקת הבנים סטריי קידס. הספר מכיל תוכן בוגר - מין (סמאט), יחסים בין בנים, דיכאון, מוות וכו'. הקריאה באחריות הקורא בלבד. ראו הוזהרתם! הוואנשוטים הם פרי הדמיון שלי בלבד ואינם קשורים לשום מאורע אמיתי, אף אם נראה ככה. © כל הזכויות...
