זו הייתה ההופעה האחרונה שלהם לשנה הזו. סאונגמין ניסה לשמור את דמעותיו הרבות אשר איימו לצאת מעיניו בכל רגע, אולם הוא אינו יכול היה לשלוט בעצמו.
הדמעות שיצאו מעיניו היו כמו נהר ללא אופק.
כשקרא את הפתקים שזרקו המעריצים על הבמה, הדמעות הפכו לבוגדניות עוד יותר.
המילים והסיפורים שיצרו הפתקים, היו כאב חד בליבו של סאונגמין, כאב עצום ומלא בגעגועים. הוא אינו הצליח להבין את פשר הדמעות הרבות, כיוון וידע שיחזור להופיע כאן שוב בשנה הבאה יחד עם חבריו ללהקה. אולם, הוא עדיין לא רצה לעזוב את הרגע והרגש הנוכחי, שהרגיש ונראה קסום מאין כמותו.
סאונגמין מָחָה את דמעותיו בכף ידו והיטה את ראשו אל צידו הימיני. הוא הבחין בצאנגבין אשר בהה בו בעיניו החומות והקטנות ממרחק.
סאונגמין העביר את מבטו אל הצד בביישנות. הוא שנא לבכות ועוד יותר שנא שרואים אותו בוכה. הוא כיסה את פניו בידיו ובכה לתוכן, עד שהרגיש יד שנוגעת בעורפו ומלטפת אותו. המגע הבהיל את סאונגמין וזה קפץ ממקומו בבהלה. "היי." אמר קול עמוק. סאונגמין הזיז כמה אצבעות מפניו וראה כי צאנגבין הוא הבחור שנוגע בעורפו ועומד מולו.
"אתה יכול לתת לי לראות אותך?" שאל צאנגבין בטון עדין. סאונגמין הניד את ראשו לשלילה והשפיל את מבטו כלפי מטה.
"סאונגמין..." אמר צאנגבין בלחש. קולו העמוק גרם לליבו של סאונגמין לפעום במהירות. "בבקשה, תן לי לראות את הפנים שלך רק לרגע אחד." הוא אמר בקול העמוק והעדין ביותר ששמע סאונגמין מעודו.
סאונגמין הזיז את ידו מפניו ומשך באפו. היה לו קשה לשמור על קשר עין רציף עם צאנגבין כשזה בהה בפניו ללא הפסקה. הוא הרגיש את לחיו מתלהטות מכך שצאנגבין הסתכל עליו כל כך מקרוב. הוא השפיל מבטו אל הצד ומלמל, "אני שונא את זה... אני שונא לבכות." נימת קולו הייתה חלשה וקולו נשבר כמה פעמים כשאמר זאת. "למה אני לא יכול לשלוט בעצמי?" הוא שאל את עצמו בקול ושוב משך באפו. ולפתע, בתוך רגע רציני שכזה, שמע סאונגמין את צאנגבין מגחך לעצמו. הוא הרים מבטו מן הקרקע, הסתכל על הבוגר ושאל, "מה כל כך מצחיק?" שילובן של העיניים האדומות ומלאות הדמעות עם שפתיו המשורבבות של סאונגמין גרמו לצאנגבין לצחקק בקול. הצעיר נראה מתוק כל כך שצאנגבין לא יכול היה לשלוט בתגובתו.
"שאלתי מה כל כך מצחיק?" שאל הצעיר בשנית. צאנגבין לא הגיב, אלא רק המשיך לצחוק לעצמו בשקט.
"אם לא תספר לי מה מצחיק אותך, אני אלך מכאן." הוא אמר והביט בבוגר בפנים ללא רגש. צאנגבין הפסיק לצחוק, אך שוב לא הגיב. סאונגמין מצא את התנהגותו של צאנגבין מרתיחה, לכן קיים את אומרו. הוא הסתובב והלך משם. אך מהר מאוד נעצר כשידו הרחבה של צאנגבין תפסה במפרק ידו והצמידה אותו את גופו ופניו של סאונגמין אליו לנשיקה מפתיעה.
YOU ARE READING
Stray Kids | oneshots
Randomספר וואנשוטים על שיפים מלהקת הבנים סטריי קידס. הספר מכיל תוכן בוגר - מין (סמאט), יחסים בין בנים, דיכאון, מוות וכו'. הקריאה באחריות הקורא בלבד. ראו הוזהרתם! הוואנשוטים הם פרי הדמיון שלי בלבד ואינם קשורים לשום מאורע אמיתי, אף אם נראה ככה. © כל הזכויות...
