הפרק מכיל תוכן בוגר, סמאט.
ראו הוזהרתם. הקריאה באחריות הקורא.
נקודת מבט סאונגמין:
מזג אוויר סוער אירע ברחבי סיאול.
מזג האוויר הזה תאם באופן מושלם למצב רוחי העגום. הרגשתי עצוב ומתוסכל מסיבות רבות, אך בעיקר מהאנשים שבחיי. אני לא יודע מה נסגר עם כולם היום, אבל איכשהו, זה הרגיש כאילו כולם החליטו להכאיב לי ולאכזב אותי בהדרגתיות, אחד אחרי השני.
הלכתי ברחוב הריק והגשום עם מטרייה בידי, בוכה מתחושת האכזבה שאפפה אותי. הבכי הזה היה כל כך משחרר, שרק המשכתי לבכות עוד ועוד, עד שהרגשתי את האוויר אוזל מראותי. המשכתי ללכת, נותן לדמעות לצאת ללא הרף. הייתי עצוב, אבל לא הייתה הרגשה טובה יותר מאשר לבכות כדי לשחרר את הכאב.
כשהגעתי לתחילת הרחוב שלי, הבחנתי באדם שעמד בכניסה לביתי. האדם החזיק מטרייה גדולה ולבש מעיל שחור וארוך שכיסה את גופו. תהיתי לעצמי מי יבוא עד לביתי במזג אוויר סוער שכזה. התקדמתי לביתי, נזהר לא להחליק מהמים שצפו על המדרכה.
ככל שהתקדמתי, האדם שעמד בכניסה לביתי נראה לי מוכר. החלטתי לצעוק את השם הראשון שעלה לראשי ולראות אם האדם שעמד בכניסה לביתי הוא מי שחשבתי שהוא.
"צאנגבין היונג!" צעקתי את שמו של בן זוגי. הוא הסתובב אחורנית והסתכל עליי כשחיוך גדול על פניו. הרגשתי שהדמעות שהצלחתי לעצור עמדו לרדת שוב. לא האמנתי לכך שהאדם היחיד שתמיד הצליח לרומם את מצב רוחי, היה פתח הדלת שלי ביום הנוראי הזה.
רצתי אליו ונפלתי אל תוך זרועותיו. "אתה כמו קרן אור חמימה ביום אפלולי." אמרתי והטחתי את גופי על גופו. "מה אמרת?" הוא שאל וליטף את שערי הרטוב מהגשם שטפטף עלינו.
טלטלתי את ראשי מצד לצד וחיבקתי אותו חזק יותר. "לא אמרתי כלום." אמרתי ונישקתי את שפתו בעדינות. "בכית?" שאל צאנגבין וליטף את החלק התחתון שמתחת לעיניי. "קצת." השבתי והשפלתי את מבטי אל הצד, משתדל להימנע מקשר עין אשר יסגיר את השקר שלי.
"גם אחרי מבט של שנייה בך שמתי לב לכך שהעיניים שלך נפוחות." הוא אמר ואני שרבבתי את שפתיי והסתכלתי עליו. "אוקיי, בסדר, בכיתי כל הדרך חזרה הביתה. מרוצה?"
"לא." השיב צאנגבין בטון רציני וגרם לי לסוג לאחור. "למה נהיית כזה רציני פתאום?" שאלתי תוך כדי שהרמתי את המטריות שלנו מהרצפה ומיקמתי אותן מעלינו. צאנגבין תפס את המטרייה שלו ביד אחת ובידו הפנויה תפס בפני. "היית צריך להתקשר אליי אם הרגשת מתוסכל במשך כל היום, עד כדי כך שבכית בכל דרכך חזרה הביתה מהעבודה."
"לא רציתי להרוס את היום שלך עם התלונות שלי." השבתי באנחה וגרדתי את עורפי בביישנות. האמת היא, שבמשך כל היום רציתי להתקשר אליו. רציתי לספר לו כמה אני זקוק לו ולדאגה שלו, לעצות ולנוכחות התומכת שלו שתמיד החזירו אותי למוטב. אבל לא רציתי להרוס את יום החופש שלקח במיוחד כדי לראות את משפחתו.
YOU ARE READING
Stray Kids | oneshots
Randomספר וואנשוטים על שיפים מלהקת הבנים סטריי קידס. הספר מכיל תוכן בוגר - מין (סמאט), יחסים בין בנים, דיכאון, מוות וכו'. הקריאה באחריות הקורא בלבד. ראו הוזהרתם! הוואנשוטים הם פרי הדמיון שלי בלבד ואינם קשורים לשום מאורע אמיתי, אף אם נראה ככה. © כל הזכויות...
