במהלך יום הלימודים, פליקס חש ברע. הוא חזר הביתה מוקדם יותר ולעומת ימים אחרים, לא חזר עם היונגין הביתה ולא הודיע לו דבר על כך. היונגין לא הבין למה פליקס לא אמר דבר והלך הביתה בלעדיו, לכן הלך לביתו של חברו פליקס כדי לבדוק מה שלומו.
היונגין נקש על דלת חדרו של חברו הטוב ונכנס פנימה. הוא מצא את פליקס שכוב על מיטתו כשהוא מכורבל בשמיכת פוך לבנה וגדולה אשר הסתירה מעט את פניו. הוא התיישב על מיטתו של פליקס והסתכל עליו כשפניו קרובות לשלו. "אתה ישן?" שאל וזה הסתובב אליו עם עיניים עצומות תוך כדי שהשמיע צליל מעומעם מפיו. היונגין פער את עיניו בדאגה כשפליקס פקח את עיניו והביט בו. הוא שם לב לכמה חיוורות פניו של פליקס ודאג מכך מאוד. "אתה בסדר? אתה מרגיש לא טוב?" שאל ופליקס נאנח בעייפות. הבוגר הניח את ידו על המצח שלו ושל חברו בשביל להשוות ולבדוק את טמפרטורת הגוף של פליקס. "נראה שיש לך חום." אמר לצעיר, אשר חייך במתיקות לפני ששאל, "אתה דואג לי, היונגין?" היונגין פער את עיניו. "אני לא דואג לך." ענה במהירות והסיט את ידו ממצחו של פליקס. הצעיר לא יכול היה שלא לגחך מתגובתו של חברו והתרומם ממקומו כדי להתיישב מולו. "היונגין." פליקס תפס בעורפו של הבוגר וקירב אותו אליו. "תבדוק את החום שלי שוב." השניים היו קרובים אחד לפניו של השני שוב, רק שהפעם יכלו להרגיש את הנשימות החמות אחד של השני כנגד פניהם, מה שגרם להם להסמיק. "פליקס! אתה כאן?" צעקה אימו של הצעיר וגרמה לשניים להתרחק אחד מהשני בבהלה.
לאחר שאמו של פליקס נכנסה אל החדר ואמרה את דבריה, פליקס החזיר את מלוא צומת ליבו לחברו שישב מולו. "איך המצח שלי הרגיש?" שאל הצעיר והעביר יד בתוך שיערו החום והחלק, מזיז את מקבץ השיערות שנחו על מצחו. "הוא הרגיש די חם." השיב היונגין וגירד בעורפו. "אז תרצה לבדוק שוב את החום שלי? רק כדי להיות בטוח?" היונגין גמע את רוקו. הוא לא ידע אם זה מה שהתכוון אליו הצעיר, אך הוא התקרב לפניו בשביל לנשק אותו. לפני שהספיק לעשות משהו, פליקס תפס בפניו והרחיק אותו ממנו תוך כדי שצחק מהסיטואציה. "עדיף שלא תנשק אותי כדי שלא תחלה." אמר הצעיר וקם מהמיטה, אך במהרה כשל מללכת וחזר להתיישב על המיטה עקב חולשה פתאומית.
"אולי כדאי שנדלג על בית הספר מחר?" שאל היונגין ופליקס נראה מבולבל. "מה? למה?" שאל ומצמץ בבלבול. "אמא שלך הולכת לעבודה, אז אני אטפל בך מחר." "יש לי מבחן מחר, אני חייב ללכת לבית הספר." הצעיר שרבב את שפתיו ונשא עיניו להביט בחברו הבוגר שדאג לו. "אז תבטיח לי שתיידע אותי אם לא תרגיש טוב. בסדר?" "בסדר." השיב תוך כדי שצחק מדבריו של היונגין. "למה אתה צוחק?" שאל היונגין בתהייה. "סתם ככה." ענה והטה את ראשו אל הצד כדי להסתיר את חיוכו והשובבות אשר ריצדה בעיניו בבהירות. "אתה חושב שאני צוחק איתך בכך שאני נחמד כלפיך?" היונגין תהה לעצמו מה עובר לפליקס בראש. האם האכפתיות שלו היא בדיחה בעיניו? היונגין קימץ את ידיו לאגרופים והשפיל את עיניו בתסכול באנחה כבדה. "לא התכוונתי למה שאתה חושב ואתה יודע את זה." אמר פליקס ונאנח. "אתה בטוח שאתה בסדר?" גם מבלי להעמיק את מבטו בו, היונגין שם לב בתוך רגע שפליקס העמיד פני חזק וכי לא היה בסדר. הוא נראה חיוור וחלש, עד כדי כך שהיונגין רצה להרים אותו בידיו ולעזור לו ללכת לאן שהיה צריך. "אני בסדר." השיב במהירות וחייך אל הבוגר, מסמן לו בחיוכו שאין לו ממה לדאוג. "אני הולך להתקלח."
YOU ARE READING
Stray Kids | oneshots
Randomספר וואנשוטים על שיפים מלהקת הבנים סטריי קידס. הספר מכיל תוכן בוגר - מין (סמאט), יחסים בין בנים, דיכאון, מוות וכו'. הקריאה באחריות הקורא בלבד. ראו הוזהרתם! הוואנשוטים הם פרי הדמיון שלי בלבד ואינם קשורים לשום מאורע אמיתי, אף אם נראה ככה. © כל הזכויות...
