הפרק מכיל תוכן בוגר, סמאט.
ראו הוזהרתם. הקריאה באחריות הקורא.
תחושות מעורבות, בלבול, חוסר התמקדות ורצון עז לעשות משהו מבלי לחשוב על ההשלכות היו הדברים שחש סאונגמין בתוכו בזמן שהסתכל על צאנגבין כותב עוד שיר מוצלח בריכוז מופתי.
המראה של צאנגבין כשהוא מרוכז היה מתוק כל כך, עד כדי כך שסאונגמין חש את לחיו מתלהטות מעבודתו החיננית. הוא הביט בו במסירות במשך זמן לא מוגדר, לא מניד עפעף. ככול שהזמן עבר סאונגמין רצה לראות יותר מהמראה המלבב הזה מקרוב, לחוש בו ולהתענג עליו לפחות לרגע אחד.
סאונגמין מצא את עצמו מתקדם לעברו של צאנגבין בשקט, כמו סוכן חשאי. אם סאונגמין היה חושב על זה לעומק, הוא היה מבין שברוב המקרים הוא עושה את כל דבריו בשקט ובנועם וזה בא לידי ביטוי בכל התחומים בחייו. זה טוב לפעול כך, אבל בסופו של דבר, לכל אדם שהולך בדרך זו יש נקודת שבירה כלשהי.
סאונגמין טפח על כתפו הרחבה של צאנגבין בעדינות וקיבל ממנו מבט צולב. כל אדם אחר היה נרתע לאחור, אבל לא סאונגמין. הוא לא פחד מהמבט המפחיד כביכול של צאנגבין.
בתור מישהו שגם התנסה בכתיבת שירים, הוא ידע כמה מרגיז זה לצאת מריכוז כשאתה באמצע עבודה, ועוד באמצע המוזה.
אבל הוא לא יכול היה לעצור את עצמו. הוא לא רצה לאבד את אותן התחושות שנוצרו בתוכו בעקבות הצורה בה עשה צאנגבין את עבודתו.
"אתה מפריע." רטן צאנגבין בעצבנות וסובב את ראשו לכיוונו של סאונגמין. "מה לעזאזל-" הוא פלט בחוסר סבלנות שהשתנה להלם.
לקח לצאנגבין כמה שניות בשביל להבין את הסיטואציה ולהתעשת על עצמו. "מה אתה עושה?" הוא שאל את סאונגמין שהתמקם על רגליו והתיישב עליהן. "אני לא יודע בעצמי." השיב בלחישה ותפס בכתפו של צאנגבין.
"אז תרד ממנ..." צאנגבין מצא את עצמו בוהה בשפתיו הדקיקות של סאונגמין אשר הוציא אנקה עמוקה בפתאומיות. הוא קלט תוך רגע את המתחרש כשסאונגמין התחיל להזיז את ישבנו באיטיות כנגד איברו הלבוש.
צאנגבין הביט בסאונגמין בשפתיים קפוצות. "אתה חרמן?" הוא שאל וסאונגמין עצר בלשונו, חושב, אבל לא יודע מה להשיב. מצד אחד, אפשר לקרוא למה שעבר עליו חרמנות, אך מהצד השני... הוא רק רצה לממש את רצונותיו. "מה א-אכפת לך?" סאונגמין המתנשף הגיב בשקיקות. "פשוט תן לי לעשות את זה." הוא אמר והמשיך להזיז את ישבנו על איברו של צאנגבין, ששחק את שיניו כשהרגיש את איברו מתעוות כשפלחי ישבנו של סאונגמין המשיכו לזוז כנגד איברו הפועם. "אני לא מבין אותך לפעמים..." צאנגבין זע בחוסר נוחות בכסאו כשהרגיש בבליטה הפועמת שלו. "אה.." סאונגמין גנח. הוא הטה את ראשו לאחור ברגע שחש בבליטה שהתחילה להיווצר בתוך מכנסיו של הבוגר ממנו. "צאנגבין היונג..." סאונגמין התנשף כשאמר את שמו של הבוגר בשקט.
YOU ARE READING
Stray Kids | oneshots
Randomספר וואנשוטים על שיפים מלהקת הבנים סטריי קידס. הספר מכיל תוכן בוגר - מין (סמאט), יחסים בין בנים, דיכאון, מוות וכו'. הקריאה באחריות הקורא בלבד. ראו הוזהרתם! הוואנשוטים הם פרי הדמיון שלי בלבד ואינם קשורים לשום מאורע אמיתי, אף אם נראה ככה. © כל הזכויות...
