אחרי שעברו יום קשה, החליטו הבנים לישון יחד באותו החדר. הם רצו להיות קרובים אחד לשני בזמן השינה כדי להרגיש בטוחים, אולם לא משנה כמה ניסה גיסונג להירדם כשחבריו היו סביבו והגנו עליו, הוא אינו הצליח לישון.
גיסונג קם ממיטתו ושעט אל מחוץ לחדר.
הוא הלך אל מחוץ לבית והתיישב על ספסל העץ שבחצר. הוא נאנח בכבדות כשהביט בשמיים הרחבים, נותן לרוח החמימה לנשוב על פניו ולהעיף את שיערו יחד איתה.
בתוך השקט, קול גברי הקורא בשמו נשמע מאחוריו. גיסונג השתנק במקומו בבהלה. הוא הסתובב לאחור וראה את מינהו מציץ מעבר לדלת כששאל, "הכל בסדר? כל כך קר כאן." גיסונג הנהן וחייך חיוך נוגה. "אני בסדר."
למרות מזג האוויר הקריר במיוחד לעונה, מינהו יצא החוצה כשהוא עטוף בשמיכה והתיישב על צידו הריק של הספסל באנחה.
במשך דקות השניים לא אמרו דבר אחד לשני, אלא רק בהו בשמיים הכהים מלאי הכוכבים.
מינהו היה רגיל לכך שגיסונג תמיד דיבר ללא הפסקה כשהיו שניהם יחד, לבדם. אבל הפעם, השקט שהגיע ממנו היה משונה לו.
"אתה בטוח שאתה בסדר?" שאל מינהו וגיסונג הפנה את צומת ליבו לבחור הבוגר שישב לצידו. "כן." השיב. "למה אתה שואל?" שאל גיסונג ומינהו קימט את גבותיו בעצבנות. עיניו האדומות של גיסונג הסגירו כי בכה לפני בואו של מינהו. אז למה הוא שיקר לו? מחשבה זאת אפפה את מוחו של מינהו ולא שיחררה. הוא היה נחוש לגלות מהי הסיבה לשקר של גיסונג.
לפני שבא לומר משהו על כך, מינהו שם לב לידיו הרועדות של גיסונג. הצעיר ניסה להסתיר את ידיו בתוך כיסי הפיגמה שלו, אולם כיסיו היו קטנים מדי בשביל להסתיר את כפות ידיו.
"בוא הנה." אמר הברונטי לבחור הצעיר, אשר הביט בו בלבול. "אמרתי שתבוא הנה." ציווה מינהו וקירב בכוח את גיסונג לחיקו. "איך יכולת לומר שאתה בסדר? אתה קפוא." אמר מינהו וחיבק את גיסונג קרוב יותר לגופו. "אני מופתע מכך שהצלחת לדבר כרגיל. אם הייתי אתה לא הייתי מצליח להוציא הגה מהפה מרוב קור." מינהו שפשף את כפות ידיו על גבו של גיסונג וניסה לחמם אותו כמה שרק יכל.
ליבו של גיסונג החסיר פעימה כשמינהו תפס בידיו ונשף עליהן אוויר חם מפיו. האוויר החם גרם לגיסונג לחוש בצמרמורת בידיו ולדמעות להתקבץ בעיניו.
גיסונג היה המום מהמחווה של מינהו.
הוא לא ציפה שמישהו ידאג לו ויצא החוצה אחריו בקור שכזה ויחמם אותו בגופו. אף אחד מעולם לא דאג לו ככה. אף אחד מלבד מינהו. גיסונג השפיל את פניו מטה ומשך באפו כדי לא להסגיר את דמעותיו, אולם ברגע שנזלת התחילה לנזול מאפו הישר על ידיו של מינהו, מינהו תפס בסנטרו באגודלו ובאצבעתו המורה וחשף את הפנים שלו לעיניו החומות.
מינהו פער את עיניו כשראה את פניו הסמוקות של גיסונג מעוטרות בדמעות נוצצות אשר ירדו מעיניו החומות והגדולות. עיניו של מינהו לא יכלו להוריד מבטן מפניו של גיסונג. הוא תהה האם הצעיר בוכה מהקור, אך מחשבה זו חלפה במהירות מראשו כשהבין כמה מטופשת היא.
YOU ARE READING
Stray Kids | oneshots
Randomספר וואנשוטים על שיפים מלהקת הבנים סטריי קידס. הספר מכיל תוכן בוגר - מין (סמאט), יחסים בין בנים, דיכאון, מוות וכו'. הקריאה באחריות הקורא בלבד. ראו הוזהרתם! הוואנשוטים הם פרי הדמיון שלי בלבד ואינם קשורים לשום מאורע אמיתי, אף אם נראה ככה. © כל הזכויות...
