*הושלם*
היי, אני לואר, ואני רוצה לספר לכם מה קרה לי.
כשהייתי בת 17.5 גיליתי שכל חיי היו שקר.
שהוריי הם לא הורי.
שקיימים זנים שונים שהם לא בני האנוש.
שאני לא אנושית.
שאני חצויה.
משתי זנים שאמורים להיות אויבים.
שאני נסיכה.
שאני הנערה לה הייעוד מחכה.
מ...
התעוררתי בבית מוזר 'רגע אמרו שיופיע לי קעקוע על הכתף' הסתכלתי את כתפי והם לא שיקרו היה שם קעקוע של זאב
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
'טוב נקום ונחזור הביתה יש היום יום בריכה' "את לא זזה לשום מקום" שמעתי קול גברי, אותו הקול שדיבר אליי שהייתי זאבה. "המשפחה שלי דואגת לי ולאו יהרוג אותי אם אני אאחר" "מי זה לאו?" "אחי הגדול" "איזה מין שם זה לאו?" "לאו פירושו אריה" "את נשארת, יש נשף הערב" "מה?" "תפוח אדמה, את נשארת ואת הדייט שלי לנשף" "אתה מכריח אותי להישאר כאן?! ולהיות הדייט שלך אפילו שתה לא יודע את שמי ואני לא יודעת את שלך?" "אני הוא ריאו" "טוב לדעת, אני לואר" "אפשר להתחיל מחדש?" "כן" "לואר, התרצי להיות הדייט שלי בנשף?" שאל מסמיק כולו "בטח, אבל.." "אבל מה?" אמא שלי ואח שלי ידאגו לי. רוצה להצטרף אלינו? יש יום ים או בריכה אבל יהיה כיף" "שעה עד שעה" "9:00 עד13:00" "זה בסדר" השיב והמשיך: "הנשף מתחיל בשעה 19:00" "מעולה, תשים על עצמך בגד ים ונצא" "בסדר" אמר ונכנס לחדרו
אחרי 3 דקות ראיתי אותו בבגד ים
הסמקתי כולי. 'מה קורה לי?' 'מה קורה לך?' נשמתי בפתע "איך אתה יודע על מה חשבתי?" "את זוכרת את הזאב שדיבר אלייך אתמול?" "כן, איך זה קשור" "זה אני" נשימתי נעתקה "לא נכון" אמרתי בקול חלוש ומופתע הוא תפס בידי, משך אותי אליו ואמר: "כן נכון. אני מאוהב" ונישק אותי. נשיקה שאורכה היה כ10 שניות כשהתנתקנו הפכתי לעגבנייה "א.. אתה... אמר.. אמרת..... ש...ש.... שאתה מאו..... מאוהב." "כן, לא מתכחש, למי נראה לך התכוונתי?" "לא יודעת" "את מתכוונת ללבוש בגד ים? הבאתי לך בגד ים שאהבתי ושיערתי את המידה" "תודה" הוא הושיט לי שקיות, לקחתי אותן ונכנסתי לשירותים להחליף 'התאהבתי בבנאדם' הוצאתי את בגד הים ושמלת חוף שאין לי מושג איך היא הגיעה לשם
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
התלבשתי ויצאתי "פשיי, מי זו היפיופה הזאת" שמעתי קול מהחדר "לואר ריי" "טוב אז רגע לפני, לאימי קוראים לואן, לאבי אריון, לאחי הקטן ליאו ולאחי הגדול לאו" "זוכר, זוכר" "אם תרצה ממני משהו ושההורים שלי לא ישמעו או שתגיד בטלפתיה או שתגיד שאתה צריך ללכת להביא את הטלפון ותתעכב, הם ישאלו למה הוא מתעכב, אני אגיד שאני אלך לראות מה איתך, זה יעבוד פעם אחת בלבד" "נו, נו, נו, נראה שאת רוצה להיות איתי לבד באותו החלל" "תסתום אתה" "בואי ותעזרי לי לקחת את הדברים למכונית" "טוב" יש לו מכונית יפה מרצדס לבנה עם גג נפתח
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"יאללה נכנסים?" אמרתי לאחר שסיימנו עיינו הזדרגגו "רגע לפני, אני פשוט חייב לעשות את זה" נשיקה על הלחי "נו, תיכנס אל תזדרגג איתי" עיינו חזרו למצבן הקודם "כן, כן יאללה ניכנס, הם אמורים להיות שם?" "כן" הנסיעה עברה בשתיקה מביכה הוא חנה את הרכב, לקחנו את הדברים ושצעדנו לכיוון החוף יכולתי לראות את אבי, אימי, ושני אחיי מסתכלים על החוף. "היי!" הם לא שמו לב אליי "הלו?!, אתם מקשיבים לי בכלל?!" "מי את?" אמרה אימי שראתה אותי 'הם לא זוכרים אותי' "בואי, נלך לארמון להתכונן" "טוב" אמרתי בקול שבור מדמעות באוטו פרקתי הכל "אני לא מאמינה שהם לא זוכרים אותי" "היי, אל תיכנסי למצב בוכייה הם לא שווים את זה" "אבלאבל הם ההורים שלי, אין מצב שהם לא זוכרים אותי" "תירגעי, הכול בסדר, לפחות את איתי, זו חצי נחמה" "עדיין, אני לא מאמינה עליהם" "בואי הגענו" "כבר?" "כן הזמן עובר כשפורקים נכון?" "כן" יצאנו וחיבקתי אותו אין לו מושג מאיפה זה בא לו
(～o￣3￣)～(～o￣3￣)～(～o￣3￣)～(～o￣3￣)～(～o￣3￣)～(～o￣3￣)～
וואו אחלה ספר יש לי תודה לכל מי שמגיב לי הוא נותן לי כוח להמשיךךךךך ❤❤❤❤❤❤❤ זה אומנם קרה דיי מהר אבל אין מה לעשות זה היה אמור להיות פתאומי ונראה שהיא עדיין לא הבינה את כל עניין הארמון בכל מקרה אהבתם? שמחתם שהוצאתי עוד חלק? אתם מוזמנים להראות לי בכל מיני דרכים אני הכי אוהבת את התגובות 😉😉 ❤Love you ❤
