לואר - החצויה

פרק 22

נקודת מבט לואר

״מאיפה אתם מכירים אותה?״
״היא מחקה את זכרונותיה של אימך״ אמרה ריאה והמשיכה ״אבל לא את שלנו, אנחנו זוכרים אותה טוב מאוד, אבל לא את מי שדין מדבר עליו״
״אני צריכה שמישהו ישגיח כאן בזמן שאני אלך לחלץ אותה״
״מאיפה לך איפה היא?״
״היא מדברת איתי בחלומות״
״זה למה את ישנה רוב הזמן?״
״יאפ״
והנחתי להם לקחת את גופתה של אימי, לא לפני ששלפתי את הפתק.
״הם פשוט הרגו אותה בלי בושה״ אמרתי בקול חנוק מדמעות לחזו של דין אחרי שכולם הלכו.
״את ספגת יותר מידי לשבוע אחד, את צריכה מישהו שישמור עלייך, אני אהיה לידך, 24/7, חדרי צמוד לשלך אז אם את צריכה משהו או שתלכי לחדר או שתצלצלי אליי״ ואז לקח את הטלפון שלי והקיש שם את מספר הטלפון שלו.
״תודה, זה ממש לא מובן מאילו״
״בכיף אהובה שלי״ אמר ונישק את מצחי
״דווקא שם?״ שאלתי
״כן איפה חשבת שאני אעשה את זה?״
״על הלחי שלי״
״טוב פינוקי״ אמר ונשק ללחי.
״עכשיו יותר טוב?״
״קצת״ מלמלתי ובכיתי בכי תמרורים לחולצתו.
״תירגעי, הכל יהיה בסדר, תאמיני לי, הם סתם זבלים״
״אבלאבלאבל, הם הרגו אותו, ואותה! יום אחרי יום!, אולי אני הבאה בתור....״
״די די, תרגעי, אל תחשבי ככה, אני אמות לפני שהם יהרגו אותך, ואם הם יצליחו, כמו שאמרתי אני אתאבד ואצטרף אליך״
״תודה דין, אתה היחיד שכלכך אכפת לו״
״אני לא היחיד, תאמיני לי, יש עוד מלא״
״בטח״ אמרתי בנימה מזלזלת.
״רוצה ללכת לטייל מחר. בממלכה?״
״טוב״ עניתי, אני הריי צריכה להכיר את אנשיי לא?
״בואי לישון״ אמר ולקח אותי כמו תינוקת בידיו ונשאר איתי, ליטף את ראשי, עד שנרדמתי.
״לואר!, תשחררי אותי, אני כאן, כלואה אם אח של ארוסך, שחררו אותנו, בבקשה!״ אמרה ואז נשחק החיזיון והפסקתי לחלום.
כשהתעוררתי, דין היה ער ובהה בי בעיניים יפות.
״את מתוקה כשאת ישנה״
״זו אמורה להיות מחמאה?״
״כבר לא כלכך שקוף אה?״
״כן״ נאנחתי.
״היא כלואה עם אחיך״
״מה?״
״לור כלואה עם אחיך״
״את לא רצינית?!״
״כן, היה לי חיזיון, היא מתחננת שנציל אותם״
״מתי?״
״אני רוצה ללכת אחרי ההלוויה שלהם״
״טוב, תלבשי משהו קליל, יוצאים לממלכה״
ובמילים אחו נבלעתי בארון.

🪄🪄🪄🪄🪄🪄🪄🪄🪄🪄🪄
היייי, אז כן, 2 פרקים ביום, אין עליי.
7/5