לואר - החצויה

פרק 21

תקשיבו לשיר הוא יכניס אתכם לאווירה של השיר
נקודת מבט לואר

״אוו אתם כאלה חמודים ביחד״ שמעתי קול לא מזוהה בזמן שאני ודין התנשקנו, וכמובן שאני התנתקתי ממנו מייד.
״גם את שמעת את זה?״
״כן״
״בואי, נלך למקום אחר״ ויצאתי אחריו, הרגשתי שעוקבים אחרינו, וכשהסתובבתי, לא ראיתי כלום.
ואז משום מקום, תחושה של נעיצת עיניים.
״אני מרגישה מוזר״ אמרתי חוששת.
״הכל טוב, עדיין לא יורים עלינו סכינים, אז הכל טוב״
הכל ממש לא טוב.
השעה 11 בלילה ואין אף אחד ער, ומשום מקום, התחילו לרדת עלינו ממטר סכינים.
״למה לפתוח פה לשטן דין?!״
״לא ידעתי שזה מה שיקרה!״
״בוא נתרכז בלהתחמק ולעוף לחדר של אמא שלי?״
״רעיון מצויין״ אמר והחל לרוץ, ואני מזדחלת אחריו בריצת ספרינט.
כשהממטר חדל מלרדת שאלתי את דין אם אפשר להאט כי הרגליים כמעט נושרות לי, ״מה את נועלת?״
הרמתי מעט את שולי שמחתי הארוכה וראיתי, לא יותר ולא פחות, מכונות ההרג המכונות: נעלי עקב.
״מכונות הרג״
״אבוי לחייך״ הנהנתי בהסכמה וחלצתי אותן.
״תעשה לי שק קמח״
״טוב, תעלי מפונקת ותכווני אותי״
״תודה״ עניתי וקפצתי על גבו, הראתי לו כל מיני כיוונים עם היד והגענו לחדרה של אימי, דפקתי לה על הדלת והיא לא ענתה, דפקתי יותר חזק על הדלת והיא עדיין לא ענתה, לא חיכיתי ופרצתי לה לחדר.
היא הייתה שם, שוכבת על הרצפה, עם סכין נעוצה בחזה ועליה פתק מלא דם וההיה כתוב בו:
הוד מעלתה,
זו הייתה ההתחלה, אביך ואימך היו רק התחלת המסע.
ואז נפל לי האסימון, היא מתה, הזבלים האלה הרגו אותה.
״לואר?״
״היא... היא... היא מתה!״ אמרתי וצרחתי את הנשמה, הערתי את כל הארמון.
ואז, משפחתו של דין הייתה בפתח הדלת.
״תזיזו את לאונר (שחכתי שזה שמה של לוסי, אחותו של דין), זה לא מראה שהיא צריכה לראות״
והוריו שראו את המאורע, הזיזו אותה למעבר הדלת וטרקו אותה.
״פעמיים בשבוע. יום אחר יום״ מלמלו לעצמם ואז אמרו.
״משתתפים בצערך״
״אני לא המלכה הבאה, אני יוצאת למסע להחזיר את המלכה האמיתית, הכלואה״
״מה שמה?״
״לור״
״הנסיכה האבודה?!״ אמרו כל הנוחכים פה אחד.

⊙﹏⊙ ⊙﹏⊙ ⊙﹏⊙ ⊙﹏⊙ ⊙﹏⊙ ⊙﹏⊙ ⊙﹏⊙
פליז אל תהרגו אותי.
אני יודעת שאני מרושעת אבל אין מה לעשות.
כזאת אני.
סורי אורה.
אל תהרגי אותי 🥺🙏🏻