לואר - החצויה

פרק 34

נקודת מבט דין

'מוצא חן בעיניי הרעיון' אמרתי בערמומיות, כמובן שלואר צעקה לי בראש חתיכת למה.
'הוא לא מוצא חן בעיניי'
'למה'
'את לא שמת לב לזה בעצמך?, אה נכון שלא, לא פלשת לו לחדר בזמן שהוא ישן'
'לא שמתי לב למה?' שאלה בעקשנות, לפעמים היא משגעת אותי שזה לא נורמלי.
'את לא שמת לב לשיחות שלו?, הוא כל הזמן אומר החבילה בדרך, אני אביא אותם ואזז תוכלו להרוג אותם'
'מה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!" צעקה, חצי ראש חצי אמיתי.
"מה קרה מי מת?!" שאל לאו כשבא לעמוד בעמידת תקיפה.
"אתה" מלמלה לואר.
"סליחה מה?" שאל, אפילו אני לא הצלחתי להבין.
"תפוח אדמה וחרא עם גבינה" אמרה. 'הבחורה הזאתי מוצאת חן בעיניי, היא מתאימה לך' אמר לי ארין.
'אפשר לומר את אותו הדבר עליך ועל לור'
'כן...' אמר אבל הפסקתי להקשיב אחרי שלואר המשיכה את המשפט "אתה מת, בעוד כחצי שנייה אתה עפר מעפר הארץ תחת כפות רגליי" והופיעה עם סכין מאחורי גבו, ששיספה את גרונו.
"את רצינית, היינו צריכים אותו!"
"מודעת"
"אז למה רצחת אותו?"
"אינסטינקט"
"למה יש לך את האינסטינקט הזה בכלל?!"
"יש לי אותו מאז שהפכתי לזאבה, היא הייתה צריכה להרוג משהו בשביל להירגע, וזהו, עכשיו אין לי רצון לדם"
'היא עשתה בחוכמה' אמרה לור לשנינו.
'איך?'
'הוא בגד בכם וזמם למלכות, זה איך'
'אה...' 
'בכל מקרה אנחנו הולכים להתקדם?'
"כן" אמרו לואר ולור בצורה רגילה.
קול קריפי מאוד לפי דעתי.
'הגענו' אמר לי ארין בראש ואני אמרתי בקול "הגענו" נשמעתי קריפי אולי יותר מהן, סמאללה.
עמדנו מול מדבר ריק.


〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒〒▽〒
לוליי לוליי לוליייייי (שאקירה ללא מבינים)
אזזז.
1) שבת שלום
2) אני יודעת ששחררתי אחרי שבת ואני מצטערת פשוט היה לי מחסומון קטן
3) אני ממש מצטערת עם הפרק יצא קצר וגרוע, פשוט רציתי לשחרר השבוע ולא היו לי עוד רעיונות.
אזזזזזזזזזזזז, אני אוהבת אותכם פאפים שלי 🤭🤭🤭 (גורי זאב ללא מבינים)
ו..... תהנו!!!!!
לאביו פאפים