לואר - החצויה

פרק 24

נקודת מבט לואר

״איזה באסה״ אמר דין כשהגענו לארמון.
״למה באסה?״ שאלתי והמשכתי ״אני דווקא ממש נהנתי״
״כי בסוף הגיע האספסוף שניסיתי להימנע ממנו״
״אבל בסך הכל נהנת נכון?״ שאלתי.
״כן, אם כי הטיול היה יכול להיות מהנה הרבה יותר אם הייתי לוקח אותך לממלכה שלי״
״בטוח?״
״כן״ והמשיך ״ואללה, אף פעם לא היית אצלי בממלכה, בטח שלא בארמון״
״כן..״ מלמלתי ואז הגברתי את קולי ״שמת לב שאנחנו עומדים בכניסה כמו שני מטומטמים?״
״כן״ (חיח 🥲) ודין לא הגיב יותר, במשך דקה וחצי אז אמרתי לו: ״אם לא הבנת את הרמז, הוא היה שהגיע הזמן להיכנס״
״למה?, עדיין לא שקעה השמש״
״כי אולי אנחנו לא עושים כלום״
״אז-״ אמר ואז הגיח לו סכין שהתעופף ישר אלינו, ובלי לחשוב פעמיים, רצנו לעבר היער.
ואז, עלתה החשיכה ואיתה ירדה השמש.

היושיםםםם
אז לכל הקוראים והקוראות שלי, יש סיבה לשמוח.
נגמר לי המחסום כתיבה!.
אז זה הפרק השביעי והאחרון במרתון הארוך מידי שלי, ואני דיי בהקלה שהוא נגמר, אולי אני אשחרר עוד פרק היום, נראה מה יהיה המצב שלי ואז נדבר איתכםםם.
אגב, גם יהיו לי את הבלאגנים של הלהוריד את האפליקציה בטלפון החדש שלי, iPhone 14 plus
תקשיבו, הוא אדיר, אז למי שמתכנן לקנות אייפון ממליצה עליו בחום.
7/7 (סופסוףףף 😮‍💨)