לואר - החצויה

פרק 17

נקודת מבט דין
סופסוף, אני כלכך השקעתי, כלכך דאגתי, שאני אקבל את כצר העיינים, ועכשיו, כמו לואר, העיינים שלי יזהרו כמו שלה.
אבל שום דבר מכל זה לא משתלם לי כן היא עצובה.
ואני בתור בן זוג אוהב והיא בתור אהובתי לא יכול לעזוב אותה, אז הלכתי לחדר שלה וראיתי שהיא ממלמלת מילים מהשיר Alone שמספר על בדידות, על בגידה ועל כעס עורבבה עם המילים של השיר Darkside שמספר על צד שלא כולם רואים, על בגידה, על זה שהוא מחובר אל הצללים.
״לואר של בגלל הריאו הזה?, הוא לא שווה את הדמעות השלך״
אני לא קיבלתי תשובה, רק עיניים תכולות וחלולות שמביטות בי מבעד למראה, ולכן שאלתי עוד פעם: ״לואר, את שומעת אותי?״
קיבלתי את אותה התשובה, ואז אמרתי בטון תקיף: ״לואר!״
ועדיין קיבלתי עיינים חלולות, ורצתי לוויקטור.
״מה קרה דין?״
״לואר, כשאני שואל אותה שאלה אני מקבל עיניים חלולות כתשובה, משהו קורה לה״
״אתה בטוח שאתה לא מדמיין?״
״כן!, ואתה גם מוזמן לראות״
״טוב״ אמר ועלה לחדרה, כשחזרנו היא הייתה בפוזה אחרת, עם סכין כסף ביד, עושה חתכים ביד.
״רוץ ותקרא ללורה!״
״מי זאת?״
״הרופאה שטיפלה בה כשהייתה בקומה!״
ורצתי לכיוון ביתה, רובע שלוש, רחוב הכסף 108, לא היה כלכך קשה לזהות את הבית, הוא היה פרטי ברחוב מלא בניינים, ודפקתי על הדלת, פתחה לי ילדה קטנה.
״היי ילדה, את מכירה את לורה?״
״אמא!״ צעקה הילדה.
״באה מותק״ וישר זיהיתי את הקול.
״לורה!״ צעקתי ונראה שגם היא זיהתה אותי.
״הוד מעלתו!״ אמרה בהתפעלות: ״מה אתה עושה פה?״
״לואר צריכה אותך״
״אז למה אתה מחכה?!, תשתנה ונרוץ לטירה!״ היא צעקה בקול שאפילו אני נרתעתי ממנו, ולא חיכיתי לדעת למה היא מסוגלת ועשיתי כמצוותה.
״איפה המלך?!״ שאגתי כשנכנסנו.
״הוא בחדר של ביתו, יחד איתה״ ענה לי שומר אחד, ובלי להודות, דבר שממש לא אופייני לדין קרוליאן, רצתי לחדרה כאילו טיל פגע בי.
הרגשתי שהעיניים שלי שורפות, וכשהגענו, לואר כבר הייתה מלאת חתכים וויקטור היה על הרצפה, בשלולית דם, והסכין, היא הייתה שבורה.

••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
היושים, אז כאן אני, ערכתי את הפרק כי הוא נמחק ויצא לי יותר מעניין, אני אשתדל להתחיל לכתוב גם היום בערב (בתקווה שאני לא אהיה עייפה)
וזהו, שבת שלום ♥️
7/1