נקודת מבט דין
המלכה בכתה בכי תמרורים על אובדנה, בתה עדיין מעולפת, וסימני עינייה זוהרים.
ובלי לשים לב, אני מצטרף לבכייה.
"רוליאן, הוא היה איש טוב, אני משתתף בצערך" מלמלתי בקול חנוק.
"שום דבר לא יחזיר אותו, בחיים, והכל בגלל הנבלות האלה" אמרה, וחשבתי לעצמי, אילו נבלות, על מי היא מדברת?, אבל אני לא אשאל.
"לורה" אמרה המלכה בוכה.
"כן מלכתי?" אמרה לורה בטון חושש.
"אני פוקדת עלייך לטפל בלואר כפליים, לשים עליה לא מאה עיניים, אלף עיניים, ברור?!"
"כן מלכתי" אמרה בהקלה ורצה לבדוק את לואר שהייתה בין ידי, ברגע שלורה הזריקה לה חומר מסויים, היא החלה לחזור להכרה.
"מה קרה פה?, למה העיניים שלכם אדומות?, בכיתם?" אמרה בטון מנומנם.
"היא ערה!" צעקה לורה למלכה שרצה בספרינט ככל שאיפשרו לה העקבים הגבוהים מאוד שנעלה, ברצינות, אני לעולם לא אבין איך הנשים מסוגלות ללכת על מכונות ההרג הקטנות הללו.
"אבא שלך...." מלמלה המלכה בבכי לאוזנה של הנסיכה.
"מה קרה לאבא?"
"הוא..הוא..." אמרה, לא נראה שהיא מסוגלת להמשיך את המשפט.
"דין, מה קרה?" אמרה לואר בטון לחוץ.
"לספר לה או ש.." אמרתי והמלכה אישרה בנפנוף ראש, לקחתי את זה כאישור להמשיך: "אבא שלך... לא כאן".
"מה זאת אומרת לא כאן?, הוא לא בארמון?, הוא לא בארץ?"
"לא, הוא לא בעולם המוחשי"
"במילים אחרות הוא.."
"מת" אמרתי בקול חנוק מאוד.
"לא!" צרחה לואר ובכתה בחולצת הטריקו שלבשתי, לא ניסיתי להעיף אותה, גם אני בכיתי עליה.
שנינו נשארנו ככה עד שנרדמנו.
היא התעוררה ואני הרגתי משהו זז לידי, "עוד כמה דקות"
"אה, אהה" אמרה לואר ובדקתי לראות מה קרה, עינייה היו עצומות, וסימני עינייה, זוהרים סביב העיניים שלה, נראה שיש לה סיוט אז חיבקתי אותה, והיא נרגעה.
התעוררתי לפני לואר, ונתתי לה להתעורר.
"דין" מלמלה, "חלמתי חלום מוזר"
"לא נורא, זה בטח בגלל המוות של אביך"
"אני צריכה להתלבש, מתי הלוויה שלו?"
"היום, בשעה שש ורבע בערב"
"אני הולכת לאמא"
"תצחצחי שיניים קודם, עוד כמה ימים נשף האירוסין שלנו, נדחה אותו לעוד שבועיים, ועד אז, נתארגן."
"אני אוהבת אותך, אתה כל עולמי, אם משהו יקרה לך אני לא אוכל לחיות עם עצמי"
התקרבתי אליה, היא הייתה אחרי צחצוח שיניים והצמדתי את מצחינו
"גם אני אוהב, לא, אני מטורף עלייך, את כל עולמי, אם את תמותי, אני אתאבד ואצטרף אלייך בעולם הבא"
ואז, דמעות נקוו בעינייה, והצמדתי את פי לשלה, היא התמסרה לנשיקה הזאת, כאילו היא רוצה לפרוק סבל בדרכים שונות, ואני נותן לה לעשות את זה, והפעם, אני מוביל את הסלואו.
"אני מאוהבת בך"
"גם אני בך"
"אני צריכה ללכת ללבוש שמלה ומכונת הרג ואז אני אלך לאמא"
הנחתי שבשמלה היא מתכוונת לשמלת האירועים השחורה שלה, במכונת ההרג לנעלי עקב, ואז היא תלך לחדר הכס.
כשסיימתי לחשוב היא כבר הייתה מאורגנת ויצאה החוצה.
רצתי אחריה וצותתי לשיחה אם אימה, את המשפט שאמרה לא ציפיתי.
"אמא, מה שחלמתי, היה חיזיון, בחיזיון הזה יש לי אחות גדולה, חזקה, והיא כבולה"
"מה את מנסה להגיד לי?"
"יש לי אחות, נסיכת כתר, המלכה הבאה אחרייך"
( •_•)>⌐■-■( •_•)>⌐■-■( •_•)>⌐■-■( •_•)>⌐■-■( •_•)>⌐■-■
היוש פיפוללללל.
אז היום ביעור חמץ והפרק השלישי במרתון.
אני יודעת שאני קצת מאחרת עם הפרקים אבל הקמתי אתר, יותר בלוג אבל אני אוהבת אותו.
אני דורשת שתגיבו, בקושי מגיבים, מה כלכך קשה לכתוב משפט ארור בתגובות ואז ללחוץ על כפתור הפרס הקטן והארור בצד המסך הא?, מה כל כך קשה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!
3\7
אנהי הייתי אני|אוהבת אתכם
YOU ARE READING
לואר - החצויה
Hombres Lobo*הושלם* היי, אני לואר, ואני רוצה לספר לכם מה קרה לי. כשהייתי בת 17.5 גיליתי שכל חיי היו שקר. שהוריי הם לא הורי. שקיימים זנים שונים שהם לא בני האנוש. שאני לא אנושית. שאני חצויה. משתי זנים שאמורים להיות אויבים. שאני נסיכה. שאני הנערה לה הייעוד מחכה. מ...
