לואר - החצויה

פרק 20

נקודת מבט לואר

"למה את מתכוונת, במלכה הבאה אחריי?" שאלה אורלין, אימי, שעדיין טרייה כמו כולנו מהאובדן.
"היה לי חיזיון" המשכתי לספר: "ובוא הייתה אישה, שנראת בת 22, בעלת שיער לבן ועיינים אדומות כדם טרי, בחיזיון היא התקרבה אליי ואמרה: לואר, אין לי הרבה זמן, הם לכדו אותי, את חייבת להציל אותי, את כל תקוותי, ושנייה לפני שהתפוגגה שאלתי אותה מי היא ומה שמה, שמה היה לור, והיא אמרה שהיא אחותי, שהיא כבולה, זה כל מה שהספיקה לומר לי לפני שהיא התפוגגה סופית"
"אבל זה לא הגיוני, הייתי זוכרת אם הייתי יולדת בת לפנייך"
"היא רבת עוצמה, כפי שזה נראה, אולי היא מחקה את הזיכרון שלך"
"למה שהיא תמחוק-"
"אולי בגלל המלחמה, בגלל שהיא יורשת הכתר היא מחתה את עצמה מזכרונותיהם של כולם, וזה מראה שכבר מגיל צעיר היא הייתה עוצמתית"
"זה לא הגיוני"
"דווקא הגיוני מאוד" הגיח קול גברי מהדלת.
"דין?" שאלתי מפליאה, מה הוא עושה פה?.
"האחד והיחיד"
"מה אתה עושה פה?" שאלתי את השאלה שצצה במוחי.
"אמרו לי לשמור עלייך באלף עיניים אז עקבתי אחרייך עד לפה וצותתי לשיחתכן, ואם יורשה לי הוד מעלתה, הנסיכה לואר נראה לי צודקת, גם אני חלמתי שיש לי אח גדול, שוויתר על המלוכה, אבל מעולם לא פגשתי או ראיתי אותו, וגם הוריי לא זוכרים אותו"
"מוזר" מלמלתי לעצמי, איך יכול להיות ששני בני מלוכה הלכו לאיבוד בתקופת המלחמה, ואף אחד לא זוכר כלום, אפילו לא חור שחור בזיכרון.
"אני חייבת אוויר" מלמלה אורלין (שחכתי שזה השם ולא רוליאן)
"גם אני" אמרנו אני ודין ביחד.
יצאנו לחצר.
"אזזזז, גם אתה חולם חלומות מוזרים?"
"כן, שיש לי אח, ארין, שזב ת'ממלכה וויתר על המלוכה, אז אני הפכתי ליורש העצר, ועכשיו, הוא כלוא, הוא אמר שהציידים חטפו אותו, וביניהם, היה ילד בן שלוש עם מבט של רוצח סדרתי, ושמו היה ריאו"
"אני מניחה שאני לא צריכה לספר מה קרה כי אתה יודע נכון?" הוא הנהן לאות אישור, אבל פי לא קט.
"יש משהו שלא אמרתי שם" אמרתי והוא הסתכל עליי בפרצוף רציני, שמבקש שאמשיך.
"לור, אמרה לי שהיה לה בן זוג, ארין, שכלוא איתה, אבל היא לא הספיקה לומר לי מי הם"
"אז את חושבת מה שאני חושב?"
"על מה אתה חושב?"
"שהחלומות של שנינו הם כמו פאזל של אלף חלקים, חמש מאות אצלי וחמש מאת אצלך, ובשביל שהפאזל יהיה שלם יהי צריך לחבר את כל האלף ביחד"
"אז אתה מנסה לומר לי-"
"שהחלומות שלנו משלימים אחד את השני" אמר לי, לא ידעתי מה לעשות, ופשוט בכיתי בו במקום.
משום מה, בכי תמיד היה נקודת המוצא שלי, הרגשתי שהדמעות הן הנזקים, והן פשוט זולגות החוצה ויוצאות, ככה אלו הטעויות שיוצאות ממני, זולגות ממני, כאילו בורחות ממני הצרות, והוא, הוא מכיל אותי, זו תכונה מיוחדת שאין לכל אחד
.ᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢᓚᘏᗢ
אולה, ופסח שמח!.
אז כמה דברים, 1 פסח שמח!!!!
2 הגענו לפרק 20 שאפו לייייי.
3 מתנה לפסח, ממני אליכם, פרק נוסף שלא קשור למרתון יצא בסופו, ממכם אליי, תגובות.
והגענו לפרק ה4 במרתון, קולולולולולולולולולולולו.
יש לי סבתא קולית, היא אמרה פעם אחת לחברה של הבן שלה מלפני 20 שנה נראלי, לכי מפה זונה.
רציני יש לי סבתא קולית

4\7