לואר - החצויה

פרק 6

התמונה מפינטרס, ורק מזכירה, אנחנו עצרנו שהיא קפצה עם נשימה אחרונה.

ופתאום הגיע גל, גל ענק שהגיע כטורנדו קטן, רק שבמקום שזה יהיה מעננים זה ממים.
הרגשתי חופשייה, כאילו זה על הסדר היומיומי, שהמים מתרוממים ככה לקראתי, וכאילו שזה לא הספיק.
השיער שלי החל לרחף באוויר כאילו יש רוח שמתחתי שמעיפה את שיערי, ואז הוא, לא רגע, כולי זהרתי באור,
יעני שיש פנס מתחתי.
"זה אדיר" מלמלתי ואז התחלתי לשיר את השיר The Cure. בהתחלה לאט ואז הגברתי את קולי, אפשר לחשוב יש מערכת שמיעה שלמה עליי.
כולם כנראה שמעו אותי והם יצאו לחצר המלכותית לראות מה קרה, והים היה ממש קרוב אז גם האנשים וכל מי שהיה בארמון יצאו לראות מה הולך שם, כולל המלך והמלכה.
ואז קרה מה שהכי לא ציפיתי לו.
העיניים של המלך והמלכה זהרו בכחול, היה נראה שהם משתוקקים להצטרף.
"אתם יכולים להצטרף אם בא לכם" לחשתי, כנראה בגלל חושיהם המחודדים של אנשי הזאב הם שמעו את מה שאמרתי.
הם קפצו מחלונות הטירה והגל, הגל שלי תפס אותם בפקודתי.
"היי" צעקתי.
"רוצה להשתנות איתנו?"
"אפשר?" שאלתי בצב רוח קודר.
"בטח, אנחנו משפחה"
אמרתי לגל שיניח אותנו בגינה המלכותית ואז השתנינו מום כולם, ואז שמעתי עוד יללה, לא משלי.
ואני לא האמנתי למה שראיתי.
ראיתי את ריאו, עם כל, הזאבים שהיו איתו בשינוי הראשון שלי.
הם רצו אלינו ויללנו כולם, לאור הירח הזוהר, 'נו,נו, שמחה שרואה אותי נכון?' לחש לי ריאו בראש,
'אויש, לפחות תרגיע את האגו שלך עכשיו? במצבים כאלה זה לא יזיק'
'צודקת, אני אנסה'
'אפשר להצטרף לשיחה שלכם?' שאלה אולרין.
'בטח' 
'אפשר גם?' שאל ויקטור ואז כולם רצו, ואז השיחה הקטנה שלי ושם ריאו הפכה לתחרות צעקות.
השתניתי חזרה.
'מה קרה שהשתנית לאדם?'
"כואב לי הראש ובא לי לים" אמרתי ורצתי חזרה לצוק.
קפצתי ושלטתי במים, הפעם הופיעה גם שמלה מקסימה בצבע לבן וצמיד יהלומים.
כולם השתנו חזרה לבני אדם וצפו בהתפעלות.
"מה קרה בלעתם את הלשון?" אמרתי חצי צוחקת.
"את פשוט מקסימה" אמר מישהו בקהל, אני מתארת לעצמי שזו אימי כי זה היה קול נשי.
שיחקתי עוד קצת עם המים וכשיצאתי חזרה לי הפיג'מה ורצתי למיטה בספרינט.
'לילה טוב כולם' לחשתי בראשיהם ונרדמתי.

"נווו, תקומי, יש לך הזמנות לעצב לנשף שנערך רק בשבילך"
"עוד 5 דקותתת"
"לא"
"טוב, בוקר טוב עולם" אמרתי בפיהוק (משום מה גם אני מפהקת)
"כן, כן, הארוחת בוקר שלך תגיע עוד שעה, כי פספסת אותה ובזמן הזה תצחצחי שיניים ותתקלחי, ממיצה לך ללבוש שמלת בוקר."
"שמלת בוק" בקושי סיימתי את המשפט לפני שהיא יצאה, ואני התחלתי במשימותי.
לוז
1) לחייג לאמא להגיד לה שהתעוררתי.
2) לצחצח שיניים.
3) להתקלח.
4) לאכול.
5) ללכת לחדר הכס.
6) ריצת זאב בחצר.
7) עיצוב הזמנות לנשף.
8) קבלת האורחים שלנו, המלך אולר, והמלכה ריאה ממלכת קסנדריה, יחד עם בנם הבכור ובתם הקטנה, הנסיך דין, והנסיכה לאונר.
9) סיור לאורחים
10) פגישה של הנסיך דין עם לואר.

טוב, זמן לצחצוח.
הלכתי לכיור שבחדר המקלחת וצחצחתי את השיניים עם משחת המנטה. ונכנסתי למקלחת שלל 10 דקות.
לבשתי שמלת קיץ קצרה כחולה, כפכפים, וכובע קש.
חייגתי לאמא.
"מה קרה?, כבר התחלתי לדאוג לך!"
"סליחה ששכחתי לחייג פשוט התקלחתי, אגב אני נפגשת עם הנסיך דין?"
"כן"
"אבל אף אחד לא יחשוד שמישהי, כמוני, גרה כאן אתכם?"
"אל תדאגי"
"טוב"
"אני אוכלת, אני אצא לריצה ואז אגיע אליך ואל אבא"
"מעולה, תעשי את זה זריז יש לנו מתנה בשבילך"
"אני סקרנית לדעת מה זה"
"אני לא אפריע לך באוכל"
"טוב ביי"
"ביי" וניתקתי.
היה לי סושייייי.
יאיייי (עדיין נשאר לי הדודא 😙😁)
אכלתי את זה, זה היה לאפושי, סושי בצורה של לאפה, אכלתי חצי כי התפוצצתי ויצאתי לריצה בשביל להוריד את האוכל.
השתניתי לזאב ורצתי בשדות, רצתי חופשייה, בלי אף אחד שיעצור אותי, הרגשתי מלכת העולם, בלתי אפשרי היה לעצור אותי.
שרצתי חזרה והשתניתי חשתי משוחררת, כאילו עכשיו התמתחתי ועיבדתי את היום.
רגע, אתמול בלילה, ההורים שלי השתנו לאנשי זאב, היה להם את אותו הקעקוע כמוני.
אחרי הריצה רצתי אליהם מלאה בשאלות, התפרצתי לחדר הכס, למרות שהמשרתים ניסו לעצור אותי.
"אתם גם אנשי זאב נכון?!"
"כן מתוקה שלי" אמר אבא שלי.
"למה לא אמרתם לי? למה השארתם אותי ככה מלאה בשאלות?!" אמרתי כשדמעות של זעם זלגו על לחיי.
"התכוונו לומר לך עכשיו, ומשפחת המלוכה של קסנדריה הקדימה את בואה אז היא פה עוד שעה, תתקלחי למה את מסריחה מזיעה, ותתלבשי מהודר, אז רצינו לתת לך את השרשרת שעוברת במשך דורות במשפחה שלנו"
"מה?, למה לתת לי דבר כ"כ יקר"
"כי זה יקר בדיוק כמוך" אמרה אימי וענדה לי שרשרת (כמו זו שלמעלה).
"איך זה קשור לזאב?"
"זה יעזור לך לשלוט בכוחות המים שלך"
"וואו. אבל שלא תחשבו שקצת חנופה תעזור לכם."
"הנשף שלך עוד 3 ימים."
"כמעט סיימתי נשאר לי רק להבריק אותן".
"מעולה תשלחי אותה"
"סבבה" אמרתי ונתתי את הגלאם הסופי, שלחתי לה.
"ויקטור, יש לה כישורים אדירים, תראה, אני בעד לשלוח את זה לדפוס ולהעביר לכל הממלכות"
"זה מדהים, אני מסכים איתך אולרין, זה יפהיפה".
"שמחה שאהבתם, אז ללכת להתקלח ולהתלבש?"
"בטח, תזדרזי הם אמורים להגיע עוד 45 דקות"
"טוב" אמרתי ובמילים אלו רצתי לחדר שלי.
התקלחתי, ולבשתי שמלה כחולה יפה עם השרשרת שקיבלתי.

ויצאתי לכיוון הכניסה, הם אמורים להגיע בעוד כ10 דקות, אני אלך לשחק קצת עם הגלים, השמלה שלי תשתנה ואז אני אתחיל לזהור אבל זה עדיף על פני לשבת כאן ולא לעשות כלום.
רצתי עם העקבים (רק השדים ידעו איך היא לא סיימה עם יבלות) והגעתי לים.
נתתי פקודה לגל ששמע מיד לקולי והרים אותי המערבולת ימית.
התחלתי לזהור ושמלתי השתנתה.
'משום מה הכל מסתדר עם העיניים שלי'.
ואז ראיתי כרכרה, אז פקדתי לגל להוריד אותי, אבל זה היה מאוחר מידי, הנסיך דין ראה אותי.


 🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊
מה הולך אנשים?
אני יודעת לקח לי זמן להעלות את הפרק אבל הנה הוא, מוכן, וקריא.
אני רעההה, עצרתי להם ברגע שדין ראה אותה.
אבל לא נורא.
יאווווו יותר מ800 מילים זה אדיררר.
בכל מקרה, תצפו לפרקים, והכי חשוב.
תגיבו!, אני מרגישה שאני כותבת לקירות, אומנם יש לי כוכבים וגם זה בקושי אז אם לא בתגובות אז בכוכבים בבקשה, וצפיות אבל זה כמעט לא שווה כלום בלי תגובה אחת או שניים.
אוהבת מלאא ומקווה שתגיבו יותר.