לואר - החצויה

פרק 7

שיט, דין ראה אותי.
והוא מסתכל עליי בעיניים פעורות.
נראה כאילו גם עיניו זהרו, כמו שעיניהם של הורי זהרו כשהם ראו זאת.
'רוצה להצטרף אליי?' אמרתי לו בראש,
'את לא תיבהלי?' שמעתי קול מעצים ועדין בו בזמן.
'למה לי להיבהל?' שאלתי.
'כי אני איש זאב'
'אזזזזז?'
'את לא מפחדת?'
'לא'
'למה?'
'כי גם אני כזאת, בוא לצוק'
הוא רץ לכיווני והשתנה, הוא היה זאב שחור, כמוני, וממה שלמדתי קצת מהספרים, אני והוא, זאבי אלפא, מנהיגים מלידה.
עייניו אדומות כשלי, אני זוכרת שקראתי על זה אגדה מסויימת אבל אני לא זוכרת איפה, אני אחפש כשאחזור.
'נו'
'מה נו?' שאלתי בתהיהה.
'את יכולה להצרף אותי לגל הזה שלך?'
'תצטרך להשתנות חזרה' אמרתי.
'טוב', הוא השתנה וחשף שיער שחור ועיניים אדומות, כשלי, הוא יפהייפה.
"עכשיו אפשר?" שאל אותי והחזיר אותי מהחלומות בהקיץ.
"כן, אתה תצטרך לקפוץ מהצוק, אל תדאג אני אתפוס אותך"
"הו, אני לא דואג" אמר ובמילים אלו קפץ.
הגל שלי תפס אותו והוא נפל על הפרצוף שלי, צעקתי צעקת אאוץ׳ חזקה ויצאתי שהיה רץ שם מידי יום ראה את זה והאדים מכעס, ורץ.
היה נראה שהוא עשה זאת בכוונה, כי שניסיתי להשתחרר הוא נשאר שם ולא זז אפילו מילימטר.
'אתה עושה את זה בכוונה?' שאלתי בראשו.
'לא, אנחנו תקועים ככה למשך 10 דקות' אמר לי.
'אבוי לחיי, אני פוחדת לחזור לטירה ולראות את ריאו'
'אל תדאגי, הוא לא יעשה לך כלום, אני אדאג לך'
'טוב' ודי מהר חלפו 10 דקות.
"זה היה מתיש" סיננתי מהצד.
"כן, שמח שלא שברת לי את הראש"
"תודה על המחמאה" אמרתי דיי סמוקה ויצאתי מהמים, שמלתי חזרה להיות כחולה והוא הביט בי בהתפעלות.
"תודה על המחמאה"
"לא אמרתי כלום"
"המבט הסגיר אותך"
"עד כדי כך שקוף?"
"כן"
"טוב שנעלה, אני צריכה לעשות לכם סיור"
"יש לך סוד נכון?"
"אני... המלכה תספר לך אותו עם היא תרגיש בנוח, ובעוד 3 ימים הסוד שלי ייחשף לעולם"
"טוב..."
"יאללה נכנסים" אמרתי וראיתי את משפחתו מחכה לנו בכניסה.
"וואה וואה אני גרמתי להם להמתין" אמרתי בבהלה.
"היי, אבא, אמא!" קרא דין.
"היי דין!" השיבה לו אחותו הקטנה, יש לה קול כ"כ חמודדדד.
"היי, לאונר, תכירו את לואר, אל תתביישי."
יצאתי מבין העצים שבהם הסתתרתי ואמרתי: "היי, הוד מעלתם אני חושבת שאתם יודעים מי אני" אמרתי בהשתחוות.
"ברור, אנחנו נזהה את השיער שלך ממטרים" אמרה לי המלכה ריאה.
"השיער שלך נראה בדיוק כמו של אימך" הוסיף על דבריה המלך אולר.
"תודה, אני אקח אתכם למלכה" אמרתי והובלתי אותם לחדר הכס, אימי הייתה שם, עם אבי.
"המלכה אולרין" אמרתי והיא נבהלה.
"זה בסדר את יכולה לחשוף את עצמך בפניו, ובפני הנסיך, למען האמת, תכננו לארס אתכם"
"מה?" שאלתי טיפה בשוק.
"מההההה?" שאל הנסיך בקול עוד יותר מבוהל.
"טוב, אז נעים להכיר, אני היא הנסיכה לואר" אמרתי בקידה.
"לא מאמין לך עד שלא תראי את הקעקוע השונה מהזאבים"
חשפתי את הכתפי
"את באמת..."
"כן"
"המלך והמלכה של קסנדריה צותתו לשיחתכם, נראה שאתם מיועדים אז נראה שבכלל לא היינו צריכים לארס אתכם, אתם מאורסים עוד מלפני לידתכם". אמר אבי
"איך זה הגיוני?, ריאו אמר לי אותו הדבר"
"זה תפקידו, לגרום לו לרגש ולכולן לחשוב שהם ההתאמה שלו"
"אבל הוא היה כל כך אמין!" אמרתי עם דמעות של זעף
"זה תפקידו"
"אז למה הוא נראה כועס כ"כ כשראה אותי ואת דין?"
"כיוון שמשימתו נכשלה"
"מה הוא מרגל?!" התפרץ דין להגנתי, כזה חמוד מצידו.
"כן" אמר אבי בקלילות.
"יש לי סיור להדריך" אמרתי בקול כועס וזועם, גררתי את משפחת המלוכה ונתתי סיור.
"חתיכת התפרצות" אמר לי דין.
"זה ממש לא הזמן עכשיו!" אמרתי כועסת.
"היי, תירגעי" אמר ורכן לכיווני.
"היי, תשמור את זה לאחרי הנשף של האירוסים, כיוון שאף אחד אפילו לא טרח לומר לי כלום, חוץ מזה אם תיתקע בי עכשיו ניתקע ככה 10 דקות"
"טוב ניתן לך לסיים את הסיור" אמר בקול רוטן.
"אז אם אתם צריכים ממני משהו אז תתקשרו למספר הזה" אמרתי והגשתי פתק: "אם אני לא עונה אז בואו לחדר שלי, א' כל סיימנו את הסיור.
ב' כל החדר שלי נמצא כאן" הצבעתי על הדלת שמשובצת יהלומים "תדפקו ואני אתעורר, יש לי שינה קלה"
"תודה לואר זה לא מובן מאליו שעשית לנו סיור" אמר המלך.
"בכיף זו לו בעיה" השבתי.
"את מבטיחה לנו שאם נרצה משהו את תעשי אותו?" שאלה אותי המלכה ריאה.
"תלוי מה"
"את מבטיחה? כן או לא"
"כן" השבתי בחוסר רצון.
"על כל דבר?"
"כן"
"מעולה אז ברצוני שתדברי עם דין ותלמדו לאהוב אחד את השני"
"מה?!"
"הבטחה זו הבטחה"
נאנחתי ושאלתי: "מתי? ואיפה"
"לאחר הנשף שלך, שניכם תצאו לחופשה, לבד, רק אתם והמשרתים שלכם באי הטרופי רוליאן, תשוחחו, תדברו לא ממש אכפת לי"
"אנחנו, ביחד, באותו, החדר?״ אמרתי סמוקה כמו דובדבן.
"כן" אמרה מצחקקת לוסי.
"היא בכלל מודעת לעולם?" שאלתי את הוריה.
"הו, אין לך מושג עד כמה" אמר לי אביה.
"יש ארוחת ערב בשעה 18:20, אני בינתיים אתארגן ואשן קצת" אמרתי והלכתי לחדרי, שרה במקלחת.
"טוב" אמרתי אחרי המקלחת "יש עוד 50 דקות אז נתארגן ונצא" ובמילים אלו נבלעתי בארון.
"אמרו משהו חגיגי נכון?" מלמלתי ויצאתי מעיר האופנה, הלכתי להוראות היום, ואכן היה כתוב שם: לבוש חגיגי.
אז לבשתי שמלה שחורה ארוכה עם מחשוף בכתפיים ויצאתי.
מוכנה לפגוש אותם אחרי הריב.

💋💋💋💋💋💋💋💋💋💋💋💋💋💋💋
הפרק יצא ממש קצר אני יודעתתת, פשוט רציתי לשחרר לפני שבת כי אז אני לא אספיק לקיים את ההבטחה שלי.
אני מתכננת להוציא עוד ספר: תאומות השמש והירח.
מה אומרים?
אבל קחו בחשבון שזה אומר שיהיו שבועות שפה לא יצאו 2 פרקים בשבוע יכול להיות 1 ואם יהיה לי זמן אני אנסה לשחרר יותר.

לאב יו