פרק 26

79 9 5
                                    

נקודת מבט דין

היא לאחרונה דיי דואגת, אני לא יודע מה לעשות.. הרהרתי לעצמי ברגע שהתעוררתי.
בחיי, אולי כדאי שאתחיל לארוז חפצים, או שאניח אותם ונסחוב אותם עם כוחות המימוש שלואר גילתה לא מזמן?.
אין לי כוח להרהר וניגשתי להעיר אותה, השעה הייתה 7:20, בהחלט צריך להעיר אותה.
ניגשתי לחדרה, היא הייתה במיטתה, בפיג'מת הקטיפה שלה, עם נשימות רכות, ובגלל שלא רציתי לנקום בה עכשיו על מה שהיא עשתה לי עם כוס המים אתמול בצהריים.
"בוקר טוב" אמרתי לה בקול עדין כשאני יושב על מיטתה ומוזיז את שיערה לאחורי אוזנה, והיא מתעוררת בצורה עדינה ממש.
"מממ" אמרה "עוד 5 דקות"
"אין עוד חמש דקות" ואז התעוררה למשמע קולי.
"אה, היי דין, מה השעה?"
"שבע עשרים וחמש"
"מה?!"
"כןכן קומי כבר, ודרך אגב למה רשמת את הלוז שלך בפתק במקום בטלפון?"
"אני רשמתי בטלפון"
"אז מה זה הפתק הזה?" אמרתי והצבעתי על שידתה.
"אין לי מושג" אמרה והלכה לראות מה כתוב שם.
"יש לנו עד תשע להיות מוכנים!" אמרה אחרי שקראה את המכתב.
"למה מה קרה? מי מת?" שאלתי (יום הזיכרון יא מוזר)
"ההורים שלי" והשפלתי את מבטי לרצפה, איך יכולתי להיות כלכך חסר רגישות?
"רשום פה שהוא יאסוף אותנו בשעה תשע"
"באמת?" שאלתי מופתע ברמות.
"כן, באמת, הנה תקרא" והושיטה לי את הפתק.
"וואו, זה גם אומר שתהיה פלישה על הארמון"
"זה גם אומר שאנחנו צריכים להזדרז"
"אז מה את עושה פה?, תתארגני ותארגני דברים כדי שלא נאחר"
"לך גם אתה יא קרציה"
"אני כבר כמעט סיימתי לארוז"
"תסתום תפה" מלמלה והמשיכה בצעקות תוך כדי שדחפה אותי מהחדר "אני צריכה להתלבש, ביי!" 
"ביי!" צעקתי לה מחוץ לדלת  ורצתי לארגן את הדברים האחרונים.
"למה זה לא במזוודה אחת גדולה?"
"כי לא כדאי שתכניסי את זה לריק?, זה יותר נגיש ויותר קל"
"כן.." מלמלה וזימנה את הריק.
"יש לנו אוכל ל50 גדודים פלוס כוח האש שאתה משתמש בו לעיתים נדירות לחימום"
"כן.." אני לא משתמש בכוח האש אלה אם כן צריך את זה כי בפעם הקודמת זה כמעט הרג את משפחתי.
"טוב אז איפה הוא?"
"ממש כאן" הגיח קול מעבר העצים ואז יצא משם בן אדם עם כובע ברדס על ראשו, "הארי לשירותכם"

(#`-_ゝ-)(#`-_ゝ-)(#`-_ゝ-)(#`-_ゝ-)(#`-_ゝ-)(#`-_ゝ-)(#`-_ゝ-)(#`-_ゝ-)
אז היום יום הזיכרון ורציתי לשחרר פרק לפני יום העצמאות, אולי אני אשחרר מחר פרק לא בטוח כי כבר עברתי את המכסה שאני אמורה לשחרר בשבוע.
אבל אולי ממש אולי יצא עוד פרק.
זה פרק לזכר כל חללי צהל, שנפטרו במלחמות, ולחגיגות 75 לישראל.
אז, לחללים: יזכור, אנחנו גאים ומודים לכם, בזכותכם מדינת ישראל קיימת ויכולה לחגוג את קיומה. 😔
ולמדינה: מזל טוב לרגל יום הולדתך ה75 💗💗

לואר - החצויהWhere stories live. Discover now