"בהצלחה לי" מלמלתי בדרכי לחדר האוכל.
לקחתי את הזמן, וממילא לא הייתי רעבה, כל מה שחשבתי עליו זה ההבטחה הכושלת שלי למלכה ריאה.
"סופסוף הגעת" שמעתי קול מוכר, ראיתי את דין, בכניסה כאילו הוא ממתין למישהו.
"נו, למי ,אתה מחכה?"
"תנחשי"
"ללוסי?"
"היא בפנים"
"מאיפה לי"
"לך מטומטמת"
"היי!" צעקתי ונתתי לו בוקס בבטן.
"יאללה ניכנס?" אמרתי כאילו אני לא גאה בעצמי שתקעתי לו אגרוף.
"כן" אמר וניסה להחזיק לי את היד.
"עדיין לא השלב" אמרתי.
"אבל כבר התנשקנו"
"וזה היה בטעות כי נפלת לי על הפה"
"טוב" מלמל ונכנסנו פנימה.
"אנחנו מצטערים, על הריב, תתכונני הנשף בעוד יומיים" ומשם הפסיקו לדבר.
'משהו קרה ביניכם?' דין אמר לי בראש בקול מנחם.
'לא עניינך' אמרתי לו בחזרה
'כל עוד אני פה זה ענייני'
'זה קרה לפני שבאת טוב?! אל תדחוף את האף בבקשה'
'טוב...' אמר והמשיך למלמל מילות ניחומים.
"כואבת לי הבטן" אמרתי ויצאתי לחדרי.
ההליכה הייתה מייגעת וכשהגעתי לבשתי פיג'מה ורצתי לים.
כרגיל, קראתי לגל, אבל הבעיה היא שהיה ירח מלא ולא שלטתי בעצמי, אני הפכתי לזאבה במים ופרוותי וגם עייני השתנו, פרוותי הפכה ללבנה ועייני לתכולות, ואז ראיתי ציידת (כמו זו שבתמונה למעלה) שירתה בי חץ.
ראייתי התערפלה וניסיתי לזעוק לשוא, דיממתי כמו משוגעת והתעלפתי בשלולית של דם בדיוק כשהמלכה באה.
היא ראתה אותי ורצה לעבר"י, בוכה ומחזיקה אותי בזרועותייה, היא צעקה לויקטור שיקרא לדין ולשומרים, דין הגיע והוא היה נראה דואג, "תרים אותה לחדרה!, הרופאה מחכה לה שם!" אמרה לו אימי בקול מפוחד, הוא עשה זאת מיד וערסל אותי בזרועותיו.
"היי, אל תלכי לי עכשיו טוב?" הוא אמר
"מ..ה...." מלמלתי.
"את יכולה לשמוע אותי?"
"הציידת" אמרתי בעיינים פעורות.
"הציידת" המשכתי ככה בלופ.
"מה הציידת?" אמר ופלש למוחי, הוא ראה הכל, מה אני חושבת עליו ואת כל זכרונותיי.
'הציידת' אמר בקול מצווה בראשי, ומיד הופיעו זכרונותיי האחרונים, אצנו לחדר שלי והוא הניח אותי על מיטתי מלאת התחבושות.
"היי, מה קורה?" אמרה לי הרופאה
"אישה עם שיער לבן, זאב כמו שלי, הזאב החדש שלי, הגיע, ירתה בי, חץ מכסף"
"כסף בתור נשק?" היא אמרה מזועזעת, "למה שבני מינינו ינסו להשכם להורגך?"
"אני..." והתעלפתי.
"הדופק שלה לא יציב!" צעקה הרופאה, "תביאו לי סניטריום, קוליס, רניטבס, קסוליר, ותערבבו הכול בתור אליקסיר, אם היא לא תשתה את זה, לא יהיה בגוף הזה חיים והוא יהפוך לקליפה ריקה" אמרה בקול, וכשהסתכלה על הלוח של מדדי הדופק צרחה: "הדופק שלה על 10!, תביאו לי כפפות אני עושה לה החייאה!!"
('▽'ʃ♡ƪ)('▽'ʃ♡ƪ)('▽'ʃ♡ƪ)('▽'ʃ♡ƪ)('▽'ʃ♡ƪ)('▽'ʃ♡ƪ)('▽'ʃ♡ƪ)
אני מרושעת אני יודעת.
אומנם יצא קצר אבל הייתי חייבת לעצור בנקודת שיא ואין לי הרבה כאלה, ובנוסף הגברת Oramei חפרה לי בווצאפ ואני הבטחתי לה שפרק 8 יצא או היום או מחר, והיום המחר של אתמול אז בשביל לקיים הבטחה הייתי חייבת לשחרר את הפרק קצר.
אבל, היי! זה ישתלם, כי עצרתי בנקודת שיא!
ובכל מקרה אני עובדת על עוד ספר שקוראים לו תאומות השמש והירח, ממש ממליצה לקרא
טוב, עכשיו שאלות לחשיבה:
האם היא תחייה?
האם היא ודין יתנשקו?
האם הזאב שלה ישתנה לנצח?
והאם תהייה לזה השפעה גם על המראה האנושי שלה?
תגלו בפרק הבא (*צחוק מרושע*)
YOU ARE READING
לואר - החצויה
Werewolf*הושלם* היי, אני לואר, ואני רוצה לספר לכם מה קרה לי. כשהייתי בת 17.5 גיליתי שכל חיי היו שקר. שהוריי הם לא הורי. שקיימים זנים שונים שהם לא בני האנוש. שאני לא אנושית. שאני חצויה. משתי זנים שאמורים להיות אויבים. שאני נסיכה. שאני הנערה לה הייעוד מחכה. מ...
