לואר - החצויה

פרק 4

"מיועדים?, למה אתה מתכוון בדיוק מיועדים?"
"מיועדים זה שני זאבים כמונו, שהם נולדים פעם ב1000 שנה, וזה עומר שהם מיועדים אחד לשני, בן זוג, בעל, עוד לפני שנולדת."
"משמע, אתה ואני.." אמרתי והסמקתי ברמות
"בני זוג, מאורסים מלפני לידתנו"
"וואו"
"כן, אף אחת לא הצליחה לשחק לי ברגשות כמוך"
"התוודות מרגשת"
"תודה" הגיב שלא בצורתו האופיינית
אמרתי לו שיעצור בצד שנייה, והוא הסכים מבלי לומר מילה.
כשעצרנו שאל: "למה ביקשת ממני לעצור בצד?"
"כי רציתי לעשות את זה" אמרתי ונכנסתי להגה
הוא צעק: "היי!" וזרם עם זה
כשנסענו שאלתי בגמגום אנחנ...אנחנו, לא ..... אמו...רים... להגיע.....לאר...לאר... לארמון?"
"היי נשמה, תירגעי, אני לא אוכל אותך" אמר וצחק, לא יכולתי שלא לצחוק איתו ואמרתי שניכנס לרכב למה אנחנו עוד נאחר.
"טוב, טוב"
נכנסנו ונסענו, דמיינתי דברים משעמים שאני רואה חדי קרן קטנים וחמודים.
החלטתי לפלוש לראשו לראות מה הוא חושב, נכנסתי ולא האמנתי למראה עיניי, הוא דמיין, ולא סתם דמיין,
הוא דמיין את הוריו אותו כילד, התמהמתי שם עוד קצת ויצאתי.
"הגענו" שמעתי אותו אומר.
איך שחנינו רץ לעברנו משרת ושאל: "אני יכול לעזור במשהו ריאו?"
'איך הוא יודע מי אתה' לחשתי לראשו בהפתעה
'אני ידיד של המלוכה'
'אה'
"כן אתה יכול לעזור, ארל, תוכל להראות לעלמה שליידי למלך ולמלכה?"
"בטח, ריאו, בואי עלמתי, נכיר לך את משפחת המלוכה"
"תודה" אמרתי, והוא המשיך ללוות אותי לכיוון דלת גדולה מצופה זהב עם יהלומים, ונראה שהם נוזליים (רוב העובדות שיהיו כאן מומצאות קחו בחשבון) 'מוזר' 
"תיכנסי עלמתי"
בלעתי רוק ונכנסתי.
ראיתי גבר עם שיער חום ככה, עם כתר זהב ויהלומים, ולידו ראיתי אישה עם כתר מכסף ויהלומים, ולרגע שלם אפילו לא שמתי לב למשהו, השיער, השיער שלה, בצבע כסף, כשלי.
פניי היו מלאות שוק ונראה שכך גם פניהם של המלך והמלכה.
"זו היא" מלמלה המלכה עם דמעות זולגות.
"את בטוחה?"
"כן, היא בעלת עיניים אדומות ותשוקה עזה, מוכנה לטרוף את העולם."
"עלמתי" אמר המלך: "אבקש ממך להציג את עצמך, כולל שם משפחה ואודות על לידתך"
"אני היא לואר ריי, והוריי הם לואן ואריון, יש לי אח גדול שקוראים לו לאו ואח קטן שקוראים לו ליאו"
"זו היא!" צעקה המלכה והחלה לרוץ אליי בדמעות.
"מה אני?"
"את היא ביתי, ביתי יחידתי, את היא הברכה שלנו, אנשים רדפו אחרייך אז נתנו אותך לזוג משרתים שממילא עמדו לעזוב, בשביל להגן עלייך"
"אז אני, א... אני.... הנסיכה שלכם?"
"כן" אמרה חלושות כשבכתה בכתפי נפלתי על ברכיי, ליטפתי את ראשה וקראתי לה: "אמא!" 
"אני כאן מותק שלי, אחרי המון זמן, אמא כאן" וחיבקה אותי, המלך, אבי האמיתי הגיע ואמר: "סופסוף אנו רואים אותך שוב" והצטרף לחיבוק.
"תמיד תהיתי מי הם הורי, ומצאתי אותם" בכיתי, בכיתי משמחה.
"גם אנחנו שמחים שמצאנו אותך"


༼ つ ◕_◕ ༽つ༼ つ ◕_◕ ༽つ༼ つ ◕_◕ ༽つ༼ つ ◕_◕ ༽つ༼ つ ◕_◕ ༽つ

איזה איחוד משפחתי מרגששש 😭😭
החלטתי שאני אעלה פרק כל פעם שיש לי זמן 😘
רואים לי אכפת מכם ואני מראה את זה, תגיבו. תראו לי שגם לכם אכפת ממני 💖

❤Love you❤