נקודת מבט דין:
פלאשבק: לפני 14 שנים
"אמא, אבא!" קראתי.
"כן חמוד שלי?" אמא אמרה עם הבטן המעט נפוחה שלה בגלל ההריון שלה עם לאונר.
"יש לי כוחות"
"באמת?" שאלו בפליאה, אבא שאל: איזה אלמנט קיבלת?"
"אש" עניתי בגאווה, והם מייד החווירו כמו קיר.
"א...א...אש?, אתה אמ...אמר....אמרת.... אש?" שאלמה אמא חוששת.
"כן" עניתי קצת חושש, "תקשיב לי טוב בן" אמר לי אבא "תשמור אותם בסוד ככל יכולתך, נציל אותך מהקללה הזאת"
"למה קללה?"
"כי אש זה יסוד שהורג, צריך שנים מרובות בכדי ללמוד לשלוט עליה"
"אבל-" אמרתי אבל קולי נקטע בידי אימי "הקשב לאביך"
"כן אמא" אמרתי אוטומטית, הרי זה מה שלימדו אותי שם.....
"מצויין" אמרה והלכה עם אבא.
למה אמא כלכך מפחדת?, למה אבא קורא לזה קללה?, למה לוקח כלכך הרבה זמן ללמוד לשלוט עליה?.
ופרצתי בבכי, ובצורה בלתי רגילה, אף אחד לא בא לראות מה איתי, גם לא המשרתים.
"למה אף אחד לא בא לראות מה קורה איתי?" מלמלתי, ואז, ממש בלי שהתכוונתי, יצאה ממני האש, בגלל הקצנת רגשותיי.
"לא!" צרחה אמא כשראתה את הלהבות, אבא נחלץ לעזור לה, הם נתקעו באש, אם אני לא הייתי ממתן את עצמי, כנראה שלא היו לי למי לקרא אמא או אבא, ובטח שלא אחות קטנה.
חזרה למציאות
"דין!" צעקה, גם בראש שלי וגם רגיל.
"מה קרה???" זה בגלל מה שביקשתי?"
"ארררררררר" נהמתי, שתעזוב אותי.
"דין... אנ... אני מצטערת" אמרה כשנחתה על הרצפה בפנים נפולים ודמעות יצאו מעינייה.
היא באמת נפגעה כלכך?, כי היא לא מת- רגע! נפלה עליי ההבנה, זה היה מהאהוב שלה.
זה למה זה פגע בה כלכך שהתרחקתי, אז התקרבתי בחשש וליקקתי את לחייה.
"די-" היא באה להגיד אבל השתניתי חזרה ונישקתי אותה.
'אני מצטער שהתרחקתי ממך ככה'. אמרתי לה בראש ומיד הרגשתי דמעות על פניה ושמעתי לחישה בראשי שאומרת 'אל תעשה לי את זה יותר' הקול נשבר ואז חזר 'פחדתי', 'אני פה איתך, בחיים לא אעזוב אותך"
ואז שמעתי אל לאו אומר "תעשו את זה במקום אחר, באוהל שלכם"
"תירגע"
"טווווב, אתה מתכוון להדליק את השנה" אמר ונדרכתי, לואר, שקלטה את המצוקה שלי לחשה לי בראש 'אם אתה לא יכול נסתדר'
'הכל בסדר' לחשתי לה בחיוך.
'תישען עליי ותנסה להדליק'
'טוב' לחשתי, אני לא יכול להאמין שאחרי שלא השתמשתי בכוח הזה 14 שנה, הוא יפעל, אבל.... שווה לנסות.
נשענתי עליה וזימנתי אש, הצלחתי ומיד נרדמתי על כתפה.
{{{(>_<)}}}{{{(>_<)}}}{{{(>_<)}}}{{{(>_<)}}}{{{(>_<)}}}{{{(>_<)}}}{{{(>_<)}}}{{{(>_<)}}}{{{(>_<)}}}
עובר עליי יום רע, ובכל זאת שחררתי פרק.
אני מתנצלת אם פחות יצאו פרקים השבוע פשוט משהו קרה ו....
זה סיפור ארוך שלא בא לי לספר.
אז, דין הצליח לזמן אז ולהתגבר על הטראומה שלו.
ואתם למדתם משהו חדש עליו.
רוצים בפעם הבאה פרק מנקודת המבט של לור?
ובגלל שלי רע היום, אני רוצה לגרום שלאחרים יהיה יום שמח.
אז, שבת שלום.
YOU ARE READING
לואר - החצויה
Lobisomem*הושלם* היי, אני לואר, ואני רוצה לספר לכם מה קרה לי. כשהייתי בת 17.5 גיליתי שכל חיי היו שקר. שהוריי הם לא הורי. שקיימים זנים שונים שהם לא בני האנוש. שאני לא אנושית. שאני חצויה. משתי זנים שאמורים להיות אויבים. שאני נסיכה. שאני הנערה לה הייעוד מחכה. מ...
