לואר - החצויה

פרק 12

נקודת מבט לואר
״למה את מתכוונת שתעייני חזרו לצבען המקורי?, מאז ומתמיד הן היו אדומות״ שאלתי את אימי בקול די חששני, כי, למען האמת,  אני הרגשתי הכי שלמה שבעולם עם העיינים האדומות שלי, בלי העדשות הכחולות, ועכשיו, צריך להתרגל לזה, לראות את עצמי עם עיינים תכולות, זה קשה.
את שאר הארוחה אכלתי בשקט, וכשסיימתי שאלתי את דין בראשו: ׳רוצה ללכת איתי לדבר?׳
׳ברור׳ ענה בקול דיי צוהל.
משכתי בידו, ולקחתי אותו לחדרי, שנדבר שם בלי שיפריעו לי.
״אז על מה רצית לדבר?״ שאל אותי.
״טכנית, ממש לא רציתי לדבר, רק רציתי לעשות את זה״ ומשכתי אותו לכיווני, הרגשתי שהבנאדם הזה, שעומד מולי, הוא כל עולמי, כל חיי, ואחרי הקומה, למדתי דברים חדשים על עצמי, שכדאי לחיות את החיים במלואם.
׳נו,נו,נו, אז מי עכשיו בנשיקה החמישית שלה?׳ מלמל בראשי.
מלמלתי לו בראש.
׳את רצינית?!׳
׳תסתום׳
׳למה מה תעשי לי?׳
׳את זה׳ אמרתי לו ופשוט דפקקתי לו מכה בראש..
עונש, פשוט בלגנתי לי את השיער המסודר בקפידה והתנתקנו.
״טוב אני יוצא שנייה״
״דין, חכה״
״מה?״״
״אני רוצה להגיד לך משהו״
״זריז״ אמר ומיד עברתי לקו המחשבה: ׳אני מאוהבת במישהו ואני לא יודעת איך לומר לו את זה, יש רעיון?׳
׳פשוט תגידי לו ישירות׳
׳אז תנשום עמוק ותרגע׳ ועשה כדבריי, רק כשנרגע המשכתי: ׳אני אוהבת אותך׳ הוא לא היה נראה בשוק טוטאלי, רק ריצד לו חיוך קטן ליד השפה.
״מה פשר החיוך הזה?״ שאלתי
״זה, זה החיוך שרק מזכיר לי שממחר לא נצטרך להסתתר יותר״
״לא הבנתי...״ ובאמת לא הבנתי אבל כשנפל לי האסימון הוא כבר אמר: ״מחר הנשף שלך מטומטמת״ אמר חצי צוחק.
״קלטתי את זה לפני שנייה מאהבול״ וכשהוא בא שוב פעם לצאת אמרתי לו: ״יש מצב אתה נשאר איתי ומחבק אותי עד שאני נרדמת?״
הוא חייך ואמר: ״ברור לואר״ ועלה על מיטתי, שנשכב עליתי על המיטה וככה שנינו נרדמנו בחיבוק. נרדמנו ביחד, פעם ראשונה שבאמת הרגשתי משהו כלפני מישהו, זה כיף, מרגיש, נעים בלב לאהוב.

😏😏😏😏♥️♥️♥️♥️⭐️⭐️⭐️⭐️
אני ממש מרושעת נקודה.
עצרתי לכם בשיא של השיא.
מסכנים שלי.
אל תדאגו זה ישתלם לכם
Love you
❤️