התרסקות

התרסקות - פרק 59

אמה מצמצה אל מול אור הבוקר העולה מחלון חדרה.

היא התמתחה ארוכות כמו חתולה לפני שהכאב הראשון פילח את צידי ראשה. 

"אהההה," נאנקה באומללות ואחזה מיד בראשה בין ידיה. היא הרגישה כאילו עמד להתפוצץ בכל רגע. "מה זה כאב הראש הזה?" מלמלה כשהתאמצה לאסוף את עצמה לישיבה. 

עיניה נחו על השעון המעורר בשידה שלה שהציג- 10:40. 

10:40! 

"10:40?!" קראה אמה בזעזוע וזינקה ממיטתה מיד, מעיפה מעליה את השמיכה. היום היה היום הראשון לחופשת הכריסמס והיא הייתה אמורה להתחיל לעבוד בספרייה ולהגיע למשמרת הראשונה שלה ב10! היא כל כך מאחרת לסטלה הספרנית! 

מבט חטוף נוסף בחלון חדרה נראה מבטיח יום כריסמס קפוא והיא דאגה להוסיף שכבה נוספת מתחת לסוודר ששלפה מארונה.

כשסיימה לארוז את דבריה בתיק הצד שלה שלא נהגה לקחת לימי לימודים ולצחצח שיניים ירדה במהירות בגרם המדרגות אל עבר הסלון.  אביה עמד במטבח בגבו אליה וצפה בנוף העיירה שהשתקף מחלון המטבח. 

"בוקר טוב אב-" החלה אמה לומר אבל ברגע שפתחה את פיה לדבר אליו מאורעות אמש חזרו אליה באחת.

 היא חזרה מאוחר מאוד מהמסיבה של נטלי, שיכורה לגמרי, רן הקפיץ אותה, הם בילו יחד כשיצאו מהמסיבה והוא דאג לה, דרק היה זה שהכריח אותה לשתות ואיים עליה שאם לא תעשה זאת יספר לכולם שנכחה באירוע הפריצה לתיכון מוקדם יותר השנה כאשר הוא רן וחבריהם השחיתו את בית ספרי והיא הסתירה את רן איתה בספרייה כשהמשטרה הגיעה.

"אוי לי." פלטה אמה חלושות מבלי לחשוב וכיסתה מיד את פיה בידה. 

הרבה מאוד קרה אתמול, לכן כאב הראש! היא שתתה אלכוהול לראשונה בחייה! וזה היה נורא. 

אביה הסתובב להביט בה, "מרגישה יותר טוב?" שאל בארשת פנים שלא הצליחה לפענח לגמרי, "כדאי שתשתי מים, נראה היה ששתית הרבה אתמול." 

אמה חשה בלחייה מסמיקות לחלוטין, אז אביה היה מודע כבר להכל. "מצטערת אבא! אני לא התכוונתי לחזור כל כך מאוחר וככה..." מלמלה. 

אביה הרים יד לקטוע אותה, "פשוט תדאגי לשתות מים ולכי לספרייה בוודאי ממתינים לך. אנחנו יכולים לדבר מאוחר יותר." 

אמה הנהנה בשקט, האמת הייתה שלא ידעה מה יכלה עוד להגיד. היא נתפסה, לגמרי. ומעולם לא חשבה שאי פעם תצטרך לדבר בכלל עם אביה על נושאים כאלו. 

"מצטערת," היה כל שהצליחה למלמל שוב לפני שמשכה בתיקה במעלה כתפה וגיששה את דרכה לדלת היציאה, נבוכה ומתביישת בהתנהגותה הלא אחראית אמש. היא הרגישה במבטו של אביה מלווה אותה עד שיצאה ורק לאחר שהדלת נסגרה מאחוריה יכלה לנשום שוב, ואז מיהרה לעשות את דרכה לתיכון אלפרד.