"הו כן!!" קריאתו של דרק הדהדה בכל רחבי המגרש של תיכון אלפרד.
דרק הטיל את אגרופיו באוויר בתרועת ניצחון לאחר שקלע סל נוסף והחליף כיפים עם חברי קבוצתו. נוח גלגל את עיניו לעברו של רן בחיוך.
"הוא כל כך עף על עצמו בגלל הקהל שלנו," מלמל.
"קהל?" חזר אחריו רן בגבות מכווצות בשאלה.
נוח החווה בראשו אל מאחורי גבו של רן. רן העיף מבט מעבר לכתפו וראה את הקהל הקטן שהצטבר על מדרגות היציע של המגרש ששמשו כמושבי הצפייה בדרך כלל. שם ישבו ג'סיקה, בת זוגתו של דרק, וחברותיה. עיניו של רן זיהו מיד את נטלי, האקסית שלו, בין חבורת הבנות.
הוא מיהר להסיט את מבטו חזרה אל נוח, אי נוחות קלה תקפה אותו. הוא נזכר בדבריו של דרק מלפני שבועות ספורים, כשהביא לו את מספרה החדש של נטלי ואמר לו שדיברה עליו עם ג'סיקה. שהייתה מעוניינת בהתחלה חדשה לאחר שגמרה עם החבר המבוגר האחרון שלה, אותו אחד שבשבילו זרקה את רן מלכתחילה.
רן כמובן סירב, הוא מעולם לא חיבב את נטלי וממזמן איבד בה עניין כלשהו לאחר שרמסה כך את גאוותו. "פשוט תסתכל עליו.. איך שהוא אוהב להשוויץ בשרירים שלו המניאק." סינן נוח.
רן השיב את מבטו לדרק שכעת עמד במרחק מה מהמדרגות עליהן ישבו הבנות ולא התבייש להראות את שרירי זרועותיו.
"כן... גם אתה היית משוויץ אם היה לך משהו להשוויץ בו, חבר." מלמל רן בחיוך וחבט בכתפו של נוח לפני שפנה בריצה קלה לאסוף את הכדור.
"בן זונה!" קרא אחריו נוח. "אני דורש לעבור קבוצה!" רטן.
רן צחק בתגובה והחל לכדרר את הכדור בין ידיו. "קדימה, בואו נמשיך!" קרא בכדי לאסוף שוב את כולם שנראה היה כי בין רגע איבדו את עשתונותיהם לנוכחותן של הבנות. היה זה יום חמים יחסית לחודש נובמבר, והבנים ששו לנצלו בהתאם כמו שתמיד נהגו לעשות בעונות החמות יותר בשנה. כי לא היה מבחינתם יום לימודים טוב יותר מכזה שנפתח במשחק כדורסל טוב.
"מה הדחף?" השיב לו דרק בזחיחות, "אתה מפסיד בכל מקרה, הול."
לאחר רגע התקבצו שוב שתי הקבוצות והמשיכו במשחק. מדי פעם פרצו הבנות בקריאות עידוד ממקום מושבן או מחיאות כפיים בכל פעם שמישהו קלע סל.
היה זה ברגע בו הכדור היה בידיו של רן והוא התקדם כרוח סערה אל עבר הסל שראה אותה. ממש מעבר לגדר הרשת, חולפת על פניו כשידיה עמוסות ספרים ולצידה נערה שלא זיהה. היא צחקה, ממש צחקה בקול וכיסתה את פיה בידה כשעשתה זאת. ומבלי להבין אפילו רן נעצר במקומו וליווה אותה במבטו. מופתע ומהופנט כאחד מקול צחוקה המתגלגל ומשתוקק לראות עוד ממנו.
למה היא מסתירה את הפה שלה כשהיא צוחקת? תהה רן באכזבה.
הרגע נמתח כמו בהילוך אטי, היה נדמה לרן ששמע שריקה במעומם כמו ממרחק רב ואז היא הסתובבה לעברו סוף סוף וראתה אותו.
בשנייה שמבטיהם הצטלבו עיניה נפערו מיד והספרים שהחזיקה נפלו לרגליה.
היא עיוותה את פניה בכאב, התכופפה להרים את הספרים ונשארה שם זמן מה באותה התנוחה. מסרבת להחזיר את מבטה אליו, צחוק בעבע בחזהו של רן למחשבה. כשקמה לבסוף, עשתה זאת בחיפזון ורישול- היה נראה כי ערימת הספרים עמדה ליפול בכל רגע שוב מידיה. וכך היא ברחה לה, מהר ככל שרגליה נשאו אותה.
"טמבל!" קרא דניאל שהגיח משום מקום וחטף בקלילות את הכדור שנח ברפיון בין ידיו של רן.
רן ניעור ממחשבותיו ושב להווה המשחק, בו לדאבונו הרב הכדור הועבר מהר מיד ליד בין חברי הקבוצה היריבה ומצא דרכו פעם נוספת לסל.
קריאות צהלה פרצו מחברי קבוצתו של דרק והבנות מחאו שוב כפיים.
"מה הבעיה שלך?" קרא נוח לעברו של רן בהאשמה. "פשוט הגשת להם את הכדור על מגש של פאקינג כסף! איפה הראש שלך, הול?"
רן נזכר בהבעת ההלם המזועזעת על פניה של אמה למראהו ואיך הפילה את הספרים שלה והשתדל שלא לפרוץ בצחוק מול פניו של נוח כשענה, "מצטער על זה, כנראה איבדתי את זה לרגע."
"תהיה בטוח שאיבדת!" קרא בכעס נוח ואז צקצק בלשונו כמו אב מאוכזב, "זהו זה, אני הסיכוי האחרון של הקבוצה הזאת." מלמל, כמשלים עם המצב. "גייב! המסירה הבאה אליי!"
רן התקדם עם כולם לעבר נקודת מסירת הפתיחה כשחיוך פרוע מרוח על פניו.
YOU ARE READING
התרסקות
Romantikאם חשבתן שאהבתן את אמה-תולעת-ספרים ורן-צרות-הול כשרק החלו את סיפור האהבה שלהם, קבלו אותם שוב במאה פרקים דביקים נוספים! בסיפור ההמשך "התרסקות" היחסים בין אמה ורן מתעמקים והשניים לומדים להכיר זה את זו באמת ובתמים. לאט לאט, כשהמסכות נושרות מהפנים והם...
