אמה עמדה ללא ניע אל מול התוודותו של רן.
האם דמיינה את כל העניין, או שרן-צרות-הול בכבודו ובעצמו באמת התוודה הרגע שאין שום בעיה מבחינתו שכולם ידעו שהוא והיא יצאו?
אמה נלחמה בדחף לטלטל את ראשה מצד לצד כמו שנהגה לעשות בכל פעם שרצתה לנער מעליו מחשבות לא רצויות.
איך הוא יכול לומר דבר כזה? לאחר שסיכמנו שלא נספר לאף אחד כדי שזה לא יתגלה! חשבה בתסכול אמה. ואז, במחשבה שנייה, נזכרה ביום בו הציעה לו שישמרו את העובדה שיצאו לעצמם; הוא היה נראה מאוכזב מעט ואפילו שאל אותה למה שיעשו זאת.
נראה שאני הייתי היחידה מבין שנינו שבאמת רצתה להסתיר זאת, הבינה אמה. אבל למה? למה שרן ירצה שאנשים ידעו? היא ללא ספק לא הצליחה להבין את הראש שלו, ועוד יותר מזה לא ידעה כיצד להגיב להצהרה שלו שהפתיעה והפחידה אותה כאחד.
רן נותר במרחק כמה צעדים ממנה והביט בנקודה כלשהי נמוכה בפניה, אמה שהייתה עסוקה עד כה במחשבותיה נהפכה אדומה חיש ברגע שהבינה שהיו אלו שפתיה שהביט בהן.
תתעשתי! תתאפסי על עצמך! אמה ניסתה לאסוף שוב את מחשבותיה ולגבש תגובה להצהרתו של רן אבל ללא הצלחה.
למזלה, בדיוק באותו הרגע נכנסו לכתה אריק וכמה מחברי המחזה וחסכו ממנה תגובה.
אמה חילצה נשימה ארוכה מבין שפתיה ורק אז הבינה שהחזיקה אותה כל הזמן הזה.
"הבאתי את האורחים הראשונים!" צהל אריק כשאחריו נכנסו חמישה שחקנים נוספים מהמחזה. רן הסיט סוף סוף את מבטו מאמה ופנה להתעמת עם אריק.
"מצוין-!" פניו של רן נפלו ברגע שהבחין בכמות האנשים המצומצמת, "איפה כולם?"
אריק משך בכתפיו ואמה ניצלה את ההזדמנות שרן היה עסוק בלדבר בכדי להסדיר שוב את נשימתה הקצרה.
תוהה בפעם האלף למה לכל הרוחות הייתה לרן ההשפעה הזו עליה?
YOU ARE READING
התרסקות
Romanceאם חשבתן שאהבתן את אמה-תולעת-ספרים ורן-צרות-הול כשרק החלו את סיפור האהבה שלהם, קבלו אותם שוב במאה פרקים דביקים נוספים! בסיפור ההמשך "התרסקות" היחסים בין אמה ורן מתעמקים והשניים לומדים להכיר זה את זו באמת ובתמים. לאט לאט, כשהמסכות נושרות מהפנים והם...
