התרסקות - פרק 43

1.4K 141 46
                                    


עם סיום יום הלימודים מגי נחפזה לצאת והסבירה בקצרה לאמה שהיה עליה לאסוף את אחותה הקטנה מהגן. 

"נתראה מחר!" קראה אחריה בספק ריצה ספק הליכה, ונופפה לשלום. 

אמה, שלא מהרה לשום מקום כיוון שידעה שאביה השקיע את כל אחר הצהריים שלו במהלך השבוע בהתנדבות בבית היתומים, אספה את חפציה באטיות חזרה לתיקה והייתה בין האחרונות לצאת מהכתה. 

היא בדיוק חלפה על פני משרדי התיכון כשחשה בזמזום המוכר בכיס הקרדיגן שלה ומהרה לשלוף את הפלאפון. התרגשות בלתי נשלטת התפתלה בבטנה, כמו בכל פעם שקיבלה הודעה מרן. 

בבקשה תגידי לי שזה לא היה השיעור האחרון שלך. נשלח מרן. 

אמה חייכה קלות כשהקליקה חזרה: האמת שזה בדיוק מה שזה היה. למה? 

ובעודה מתהלכת באטיות בזמן ההקלדה נתקלה עם ראשה בעוצמה בגוף מלפניה.

"אאוץ'!" קרא קול גבוה ממולה, אמה הרימה את ראשה בעודה משפשפת את מצחה הדואב. 

"אני מצטערת!" מהרה להתנצל בפני הנערה שעמדה מולה, שהייתה גבוה ובעלת שיער חלק בהיר. "אני כל כך מצטערת, לא הסתכלתי לאן אני הולכת. נפצעת?" שאלה למראה ידה המעסה את כתפה ופניה המכווצות בכאב. הפלאפון רטט בין ידיה של אמה והיא העיפה מבט אינסטנקטיבי במסך. 

רציתי ללוות אותך.

"הפלאפונים האלה עוד יהרגו את כולנו בסוף," מלמלה הנערה בה התנגשה ובכך השיבה את מבטה של אמה חזרה אליה. 

"הו, אני מצטערת. כמה גס רוח מצידי." מהרה להתנצל שוב אמה והחביאה את ידה האוחזת בפלאפון מאחורי גבה. 

חיוך מושלם הבזיק על פניה של הנערה, כזה שגרם לאמה לחשוב שהיא ללא ספק יכלה להיכנס לרשימת ה- 'בנות ברביות' של מגי. המחשבה רוממה את רוחה משום מה.  

"אני בסדר. אל תדאגי, צריך שתיים בשביל טנגו- לא הייתי מרוכזת בעצמי. אני נטלי, דרך אגב." אמרה הנערה בהירת השיער באותו חיוך שובה. 

אמה החזירה חיוך ביישני, היא לא הייתה בטוחה כיצד להגיב לסיטואציה, מצד שני הייתה בטוחה למדי שכך נהוג להכיר חברים חדשים. "אמה," מלמלה חזרה. 

"אני יודעת מי את!" קראה הנערה בהתלהבות, "שיחקת במחזה הסתיו בשבת שעברה! מה היה שם המחזה שוב.. 'ארוחת בוקר', אם אני לא טועה? וואו, זה היה מצוין! יש לך כישרון אמיתי!" 

אמה נשכה את שפתה התחתונה במבוכה והתאפקה שלא לתקן אותה, הרי המחזה היה לפני שבועיים. "תודה," גמגמה, "כן, זה נקרא 'ארוחת בוקר'." 

"ממש הורשמתי. את לומדת משחק?" התעניינה נטלי. 

אמה נענעה בראשה לשלילה, "אני לא במגמת התיאטרון, זה היה חד פעמי." הסבירה קצרות, היא לא הייתה טובה במיוחד בשיחות חולין עם אנשים שלא הכירה. למעשה, אם הייתה כנה עם עצמה, היא לא הייתה טובה בשום שייח שהוא שהיה קשור באנשים שלא הכירה. זה הלחיץ אותה.  

התרסקותWhere stories live. Discover now