"טוב, תודה שהסעת אותי." קולה של אמה לא עלה על לחישה כשחנו לצד המדרכה במרחק שלושה בתים משלה.
הם נסעו חזרה בדממה מחרישת אוזניים את הדקות הספורות שהספיקו להתרחק בהן מביתה של אמה. אמה לא העזה לאמת את רן עם הצהרתו האחרונה כל שמלמלה כשהודיע שעליו ללכת פתאום משומקום היה שזה בסדר מצדה.
וזה באמת היה. זה לא שהיה לה משהו טוב יותר לעשות בביתה, אבל עכשיו כשחשבה על זה הזכירה לעצמה שבכלל לא הייתה בטוחה שהדייט הזה היה רעיון טוב מלכתחילה. אולי זה לטובה, שכנעה את עצמה.
ידה הייתה כבר על ידית המכונית והיא פנתה לצאת כשרן לפת לפתע את פרק ידה האחרת.
"אמה חכי," פלט בחטף.
אמה פנתה חזרה אליו בהפתעה מהולה בבהלה. "מה יש?" שאלה בשקט. היא הרגישה כאילו האוויר בניהם היה כל כך מתוח שאם רק תדבר טיפה יותר חזק הוא יהיה עלול להיקרע כמו חבל דק.
רן עצם שוב את עיניו לרגע ואז סובב את ראשו להביט בה. "למה את לא שואלת אותי כלום?" קולו נשמע לה תקיף.
היא נעה באי נוחות במקומה, ידה עדיין לפתותה באחיזתו של רן. "ל-למה אתה מתכוון?"
"את יודעת למה אני מתכוון," נאנח רן, האם הייתה זו אכזבה כעת ששמעה בקולו? "אני מתנהג כמו חמור מרגע שנפגשנו. איחרתי בפאקינג חצי שעה! ועכשיו... ועכשיו זה. ואין לך שום דבר מחורב-" הוא עצר בעד עצמו שנייה לפני והחטיף מבט לעברה, אבל זה היה מאוחר מדי בשביל אמה. היא התכווצה במקומה לשמע התבטאותו הבוטה. הקללות כמו צרבו אותה, והיא הרגישה בין רגע אי נוחות מוחלטת עוטפת אותה מכל עבריה. פתאום מכוניתו של רן הייתה המקום האחרון עלי אדמות שרצתה להיות בו באותו הרגע.
היא הרגישה במבטו עליה כשסקר את תגובתה, לא מבין. להפך, שקוע יותר בתסכולו הוא הרחיק לכת. "את יודעת מה? מה הבעיה, בעצם? מחורבן! הנה אמרתי את זה- מחורבן, מחורבן, מחורבן! אין לך שום דבר מחורבן להגיד לי? למה את לא כועסת, לעזאזל?" קולו התרומם עם כל משפט, אמה ניסתה למשוך את ידה מאחיזתו, היא רצתה להתרחק ממנו ברגע זה.
"עזוב אותי רן." קולה נשמע לה חלוש כל כך, רפה. לפתע התחרטה על הכל, זה היה רעיון רע הדייט הזה. היא לא הצליחה להיזכר מדוע הסכימה בכלל לצאת אתו. זה כלל לא מתאים לה! איך יכלה להתרחק כל כך ממנהגיו של אביה? איך יכלה לשקר לו בכדי לפגוש אותו? מה היא עושה, לכל הרוחות? היא הייתה זו שהרחיקה לכת.
"לא אני לא אעזוב אותך, אמה." אחיזתו בה התחזקה ככל שהמשיך לדבר עיניו לא היו ממוקדות בה יותר, "למה שלא תתעמתי עם זה בפעם הראשונה- כן, העולם מחורבן לפעמים! דברים מחורבנים קורים! אנשים מתנהגים לפעמים בצורה מחורבנת!"
"עזוב אותי!" צעקה אמה, כמעט צרחה.
רן קפא, ושחרר את ידה סוף סוף. אמה מהרה למשוך אותה לקרבה ושפשפה את פרק ידה הדואב שהחל להאדים. ידיה רעדו. עיניו של רן עקבו אחר תנועתה וכשהבחינו בעור המאדים סביב פרק ידה נפערו.
"אלוהים אמה, ל-לא התכוונתי.. לא ש-שמתי-" גמגם, אבל אמה לא נותרה בשביל לשמוע את המשך דבריו. ברגע שהייתה חופשיה מאחיזתו היא זינקה ממושבה אל מחוץ למכונית כמו נשוכת נחש.
היא לא אמרה דבר, לא הסתובבה, היא אפילו לא הבחינה בדמעות שהציפו את עיניה וטשטשו את ראייתה עד שהרטיבו את לחייה. כל שידעה, כל שהשתוקקה, היה לברוח.
וזה מה שעשתה.
YOU ARE READING
התרסקות
Romanceאם חשבתן שאהבתן את אמה-תולעת-ספרים ורן-צרות-הול כשרק החלו את סיפור האהבה שלהם, קבלו אותם שוב במאה פרקים דביקים נוספים! בסיפור ההמשך "התרסקות" היחסים בין אמה ורן מתעמקים והשניים לומדים להכיר זה את זו באמת ובתמים. לאט לאט, כשהמסכות נושרות מהפנים והם...
