התרסקות

התרסקות - פרק 1

 שני הבחורים המגודלים שעמדו משני צידיו של הגנגסטר הראשי, זה שעישן ודיבר, איגפו כעת את רן וסגרו עליו.

הבחור השמאלי התקדם לעברו של רן בצעד מאיים ונמהר יותר מחברו הימני, רן ציין זאת לעצמו בראשו.

"יודעים מה?" פלט רן כששניהם עמדו כבר ממש על ידו, במרחק חצי צעד ולא יותר. רן יכל להרגיש את נשימתם הקרה על פניו.

"גבירותיי, איך יכולתי לשכוח, איפה הנימוסים שלי? ליידיז פירסט. אני אתן לכן את הכבוד שבמכה הראשונה." הוא אמר את הדברים בחיוך קל ומתגרה, הוא השתוקק לעצבן אותם. למעשה, הוא תכנן להרתיח אותם כהוגן לפני שיתחילו.

אבל הוא התכוון לדבריו, הוא רצה שהם יכו ראשונים בכדי לאמוד את כוחם, ולשם כך הוא היה צריך שהם יכו הכי חזק שהם יכולים. לעצבן אותם הייתה דרך מצוינת להבטיח את זה.

ובדיוק כפי שצפה רן השניים נדלקו מיד, זיק ניצת בעיניהם הרצחניות והם החליפו מבטים קטלניים כמו שאלו זה את זה ללא קול מי הראשון שייקח מנתח הבשר העסיסי העומד לפניהם.

"קדימה מותק," מלמל רן לעבר השמאלי, זה ששם לב ללהיטותו לריב מההתחלה. "בוא לאבל'ה." הוא סימן לו בידו להתקרב בתנועה מבזה.

הבחור השמאלי חייך, חיוך לא ידידותי אבל עיניו אורו לגמרי עכשיו בלהט. זהו זה, חשב רן, הוא לגמרי בכיס הקטן שלי.

"הו, אני כבר בא," רשף הבחור וצמצם את הפער הזעיר שנותר בינו לבין רן כשידו תפסה את חזית חולצתו של רן ומשכה אותו לעברו בעוצמה.

רן ממש הועף לעברו והוטח כנגד חזהו הקשיח. ועוד לפני שהספיק אפילו להגות את המחשבה הזאת בראשו, ידו של הבחור כבר לפתה את צווארו בחוזקה והתהדקה סביבו. האוויר נפלט מריאותיו של רן באחת והוא הרגיש איך החמצן חומק ממנו, ידיו זינקו באופן אינסטינקטיבי לאחוז בפרקי אצבעותיו של הבחור שלא משו מצווארו.

"פחות בטוח בעצמך עכשיו, מה צוציק?" גיחך הבחור והידק את אחיזת החנק שלו, בתגובה רן השתנק. הוא לא יכל לנשום.

"שמעת, ג'וני? הצוציק הזה חושב שהוא נותן לנו את האפשרות להתחיל. בחיי בנאדם, איך נלמד את הממזר לקח?" הבחור סובב את ראשו לאחור בזמן שדיבר עם חברו. הוא עשה זאת בכזו קלילות, כאילו לא ריתק בידו האחת את רן.

רן ניסה לנצל את הרגע בכדי להיחלץ, הוא הכה חלושות באגרופיו על ידו של הבחור בניסיון לרופף את אחיזתו אבל לא נראה כלל שהבחור הרגיש בכך. ריאותיו של רן שיוועו לאוויר והחלו לשרוף מחוסר חמצן. הוא ידע שעוד קצת והמצב עלול יהיה להיגמר ממש רע.

"אני אומר שנרביץ לו בתורות. פעם אתה פעם אני." אמר הבחור האחר, ג'וני, שכעת התקרב ונעמד לצידו של הבחור שחנק את רן. "אתה תתחיל," אמר ג'וני.

הבחור נעץ את מבטו הנוקב חזק חזק בעיניו הפעורות של רן כשהרים את ידו המאוגרפת גבוה מעל ראשו. "לעונג הוא לי," מלמל בחיוך והוריד את ידו.

רן עצם את עיניו בהמתנה לנחיתה הכואבת, נקודות שחורות צבעו את שדה ראייתו עוד לפני שסגר לגמרי את עיניו והוא היה משוכנע שעמד להתעלף.

מצוין, חשב, ככה לא ארגיש שום דבר ממה שהם יעשו לי.

לקח לרן רגע להבין שני דברים חשובים, האחד- שהמכה לא הונחתה עדיין, השני - שהוא עוד לא התעלף.

רן פקח את עיניו וראה את אגרופו של הבחור במרחק סנטימטרים ספורים מגשר אפו. מכה שללא ספק הייתה שוברת אותו, רן לא המעיט כעת בכוחם של הבריונים המבוגרים הללו. אבל משהו עצר בעד האגרוף מלהמשיך בדרכו לפניו של רן, רן הסיט את מבטו אל מעבר לפניו המופתעות של הבחור ופגש בפניו של הגנגסטר הראשי. 

הוא עמד ממש מאחורי הבחור ותפס את זרועו, עצר בעדה מלהכות.

"מספיק," אמר בזמן ששחרר עננת עשן מצחינה מפיו תוך כדי דיבור.

לרגע אחד הבחור היה נראה מרוגז ביותר, ורן חשב שלא משנה מה הוא לא יוותר על הקרב שכל כך ייחל לו, אבל הוא השתלט על הבעתו מיד ובאותה מהירות שחרר את רן.

רן נפל על מרצפת הרחוב בחבטה, כמו שק תפוחי אדמה, גומע אוויר בהשתנקויות גדולות. הוא שפשף את גרונו הדואב, ללא ספק יהיו לו חבורות באזור הזה מחר בבוקר.

"לא שיקרתי כשאמרתי שאני מחבב אותך, ילד." אמר הגנגסטר הראשי, משך את מכנסיו המחויטים כלפי מעלה כך שיאפשרו לו מרחב והתכופף בכדי להיות בגבוה עיניו של רן.

"זה לא אומר שאני לא אקרע לך את הצורה אם אצטרך." הוא חייך, וחיוכו חשף שוב את שיני הזהב הנוצצות שלו.

"אבל היום, אני לא צריך. לא באמת, בכל אופן. כל מה שאני צריך להיום זה שרק תרוץ לאבל'ה שלך ותספר לו מה קרה כאן. תאמר לו, ילד, תאמר לו שחסתי עלייך הלילה. אבל אם הוא לא ירצה את החוב שלו ב42 הימים הקרובים..." קולו גווע באטיות, בכוונה, ידע רן. בניסיון להפחיד אותו. 

הגנגסטר נעמד שוב על רגליו וניער אבק בלתי נראה מברכיו. "אפילו אני לא אוכל לעצור את שני אלה." הוא הכווה בידו אל עבר ג'וני והבחור שחנק את רן. 

עיניו של רן התרוצצו בין כל השלושה. הוא רצה להגיד משהו, כל דבר, שנון או מתגרה, לעזאזל משהו! אבל גרונו ניחר והוא לא חשב שיצליח לדבר לנוכח הכאב העז שהתעורר בצווארו.

הגנגסטר הראשי, שכנראה הבחין בניסיונו הנואש של רן לדבר מהר להשקיט אותו. "ששש... אין צורך, ילד. אנא ממך, אל תבזבז מילים עלינו. כל מה שיש לך להגיד- תגיד לאבל'ה. בסדר?" הוא חייך שוב ואז פנה והלך משם, מיד אחריו הלך גם ג'וני.

הבחור נותר לרגע, מבטו עדיין שיפד את רן, ואז הוא ירק על הרצפה לצד רן והלך משם גם הוא, נעלם מפתח הסמטה שממנה הופיעו.

הם נעלמו כהרף עין בחסות החשכה, כאילו בלעה אותם האדמה. הותירו כך את רן שרוע לבדו, דומם וזועם על הרצפה.

ולולא הכאב השורף בצווארו הדואב של רן, הוא עוד עלול היה לחשוב שדמיין את כל אשר אירע הרגע.