בפעם הבאה שפקח רן את עיניו היה זה כבר בבוקר המחרת. שבת בבוקר.
לקח לו רגע לאסוף את מחשבותיו ולהבין שנרדם כך במיטתו כששקע במחשבות אתמול בערב. החונכות עם ג'יימי! נזכר רן ומהר להציץ בבהלה בשעון שעל שידתו. השעה הייתה רק 8:30 בבוקר. החונכות מתחילה ב- 10:00, היה לו עוד זמן...
בדיוק כשצנח חזרה בהקלה על כרית מיטתו חלפה בראשו המחשבה על אמו. רן קפץ מחוץ למיטתו ויצא בזריזות מחדרו. עושה את דרכו מטה לסלון הבית בהליכה נמהרת.
משום מה הוא חרד למחשבה שהיא תתעורר כשלא יהיה בסביבתה.
ליבו של רן צנח בקרבו ברגע שנעמד במרכז הסלון מול הספה הריקה. לאן הלכה? תהה בבהלה הולכת וגוברת, מה אם יצאה מהבית ברגע שנזכרה בריב שלהם מאתמול? מה אם כעסה עדיין על הדברים שאמר לה גם לאחר שהתפכחה?
רן הסתובב בכדי לבדוק בחדרה - ואז ראה אותה.
היא ישבה בגבה אליו באמצע המטבח, על אחד מכיסאות העץ של שולחן האוכל. רן התקדם לעברה בזהירות, היא וודאי ראתה כבר את הבקבוקים שרוקן. לעזאזל, הוא רצה להיות לצדה כשתראה זאת לראשונה. הוא חשש מתגובתה.
"אמא?" שאל בדאגה כשהמשיך להתקרב לאט. לא נראה היה שהתכוונה להגיב.
רן חצה את חלל המטבח ונעמד מולה, רק כשנעמד פנים אל פנים מולה יכל לראות שבכתה. לא היה זה בכי היסטרי או קולני, לכן לא יכל להבחין בכך מאחור, כתפיה לא רעדו ופניה לא התעוותו. למעשה, היא לא זעה כלל. רק ישבה נטועה במקומה, קפואה, בעוד שהדמעות נהרו ללא הרף במורד לחייה.
רן היה משוכנע שתצעק או תצרח לבטח תתעצבן כשתגלה שנפטר מכל הבקבוקים שלה אבל הוא ממש לא ציפה לזה. הוא לא היה בטוח כיצד היה עליו לנהוג במצב הנוכחי.
"אמא." חזר ואמר הפעם בטון רציני והחלטי, כמקבל על עצמו כל גזירה שהיא. "זה לטובה, אני מבטיח." הוא קיווה בכל מעודו שתצליח להבין איכשהו. לא יכול להיות שהיא עד כדי כך מכורה, נכון? הם יעברו את זה, יחד. כמו שתמיד עשו עם כל בעיה שצצה בחייהם מאז שאביו עזב אותם.
"אמא?" שאל שוב רן בחשש כשהמשיכה לשתוק. הוא תהה אם התפכחה כבר לגמרי. היא הרימה את מבטה אליו באטיות, עיניה היו אדומות, הן מבכי והן מהאלכוהול הרב שזרם בדמה מאתמול, ידע רן.
"אני מצטערת." לחשה לפתע, קולה היה כל כך צרוד עד שרן בקושי הבין את דבריה. אנחת רווחה מלאתה אותו לשמע התנצלותה. הם בסדר. הכל בסדר.
"אני כל כך מצטערת, רן." חזרה פעם נוספת וקולה נשבר לקראת הסוף.
רן כרע על ברכיו וחיבק אותה בחוזקה. "אני יודע," לחש לאוזנה ואימץ אותה חזק יותר. "גם אני," הוסיף.
כשהרגיש בזרועותיה נכרכות חזרה סביבו, ידע שחזרו להיות כהרגלם, והרשה להקלה לשטוף אותו.
הם נותרו כך דקות ארוכות, זה בתוך זרועותיו של זה, מכורבלים זה במחילתו של זה.
ולא היה צורך במילים.
YOU ARE READING
התרסקות
Romanceאם חשבתן שאהבתן את אמה-תולעת-ספרים ורן-צרות-הול כשרק החלו את סיפור האהבה שלהם, קבלו אותם שוב במאה פרקים דביקים נוספים! בסיפור ההמשך "התרסקות" היחסים בין אמה ורן מתעמקים והשניים לומדים להכיר זה את זו באמת ובתמים. לאט לאט, כשהמסכות נושרות מהפנים והם...
