עם הישמע הצלצול האחרון ליום הלימודים רן יצא מכתתו ובדיוק עמד לעשות את דרכו אל מחוץ למבנה בית הספר כשנזכר לפתע בדבריה של אמה מאתמול.
הוא לא היה בטוח לגמרי בנסיבות אבל זכר בוודאות שאמרה לו להגיע לכתת החזרות היום בסוף יום הלימודים. הוא סב על עקבותיו והחל לעשות את דרכו לכתת החזרות.
ראשו היה טרוד עוד במחשבות על אביו והגנגסטרים וכעת גם על אמו. הוא כמעט ולא עצם עין בלילה האחרון, החלומות סירבו להגיע ורגשות האשם בנוגע להתנהגותו כלפי אמו הכבידו עליו ולא נתנו לו מנוח.
הוא לא היה בטוח כיצד זה יסתיים, הוא רק ידע שנכון לעכשיו לא היה מוכן לכך שדברים יחזרו להיות כפי שהיו עם אמו. גם אילו רצה בכך.
פניה של אמו עלו שוב בעיני רוחו כשהטיח בה את מילותיו הקשות, עיניה נמלאו דמעות אבל היא הייתה גאה מכדי לבכות מולו כמו תמיד.
הוא תהה אם הבינה אחרי זה ולו בקצת איך גרמה לו להרגיש, אם הבינה שטעתה כשהזמינה את אביו. הוא קיווה שהמחיש לה זאת, גם אם במעט.
רן נעצר מול כתת החזרות וקפא על מקומו, לקח לו רגע להבין את שראו עיניו.
אמה עמדה על אחד השולחנות בגבה אליו והתעסקה עם משהו בתקרה בחגיגיות.
המחזה היה כל כך תלוש ומפתיע עד ששלף לרגע את רן ממסכת הייאוש והאומללות שאפפה אותו בימים האחרונים והיה לניחום קל.
חיוך טיפס על פניו של רן עוד לפני שהבחין בכך, הוא צפה באמה מתרוצצת על השולחן בשמחה ויכל אפילו להישבע ששמע אותה מזמזמת בשקט לעצמה.
"למה את כל כך מאושרת?" תהה רן בשקט בינו לבינו וחיוכו התרחב עוד יותר.
משהו התפתל במעמקי בטנו של רן ולפתע נתקף דחף עז לחבק אותה. הוא הרגיש כאילו לא ראה אותה יובלות למרות שרק אתמול דיברו קצרות בדרכם לביתו. אבל הוא היה עסוק כהרגלו ביומיים האחרונים במחשבותיו הטורדות. הוא נזכר ברגעים האחרונים שלו עם אמה בסוף המחזה, איך רכנה לעברו מאחורי הקלעים בחסות החשכה, איך אזרה אומץ לנשק אותו ראשונה...
משום מה הזיכרון נראה ישן נושן, כאילו אירע לפני ימים רבים ולא לפני לילה. כל זה היה לפני שאביו הגיח משום מקום ונדחף בכוח לעיסוקיו ומחשבותיו של רן.
כעת, רן לא הצליח לעלות בראשו מתי הייתה הפעם האחרונה שראה את אמה במהלך בית הספר, כל כך עסוק היה בכעסו וענייניו האישיים עד שלא פינה לה כלל זמן...
אפילו אתמול כשניגשה אליו, כשהציעה ללוות אותו, רן היה שקוע ביגונו ולא שאל לשלומה. למעשה, כשחשב על זה עכשיו, הם בקושי דיברו.
לעזאזל, חשב רן, אני חייב לתקן את זה.
עד לא מזמן הוא רק ביקש ממנה לצאת אתו, הוא לא יכל לאבד אותה על איזו שטות שאביו עשה. היא לא הייתה קשורה לכל זה.
"סיימתי!" קראה אמה ולקחה צעד אחורה, צעד גדול מדי.
רן ראה זאת כמו בהילוך אטי, הוא לא חשב, פשוט זינק קדימה בזרועות פרושות לעברה של אמה. היא נחתה בין ידיו בתנוחה מושלמת, קלילה, כאילו תכננו את הכל.
רן סקר את פניה בדממה, את עיניה המכווצות חזק כשציפתה לנפילה, ואז כשהבינה שזה לא יקרה פקחה את אחת מעיניה והביטה בו חזרה.
בין רגע נפקחו שתי עיניה לרווחה והיא מצמצה בהלם אל מול פניו של רן.
היא הייתה כל כך חמודה כשהופתעה שרן התאפק שלא לחייך, בכל זאת היא כמעט ונפלה.איך יכל לשכוח ממנה, לאחרונה?
היא הייתה נקודת האור שלא בתוך כל הבלאגן של אביו, איך לא חשב על כך לפניכן?
איך יכל רק להתבוסס בכאבו?
"בדיוק מה שהייתי צריך עכשיו," מלמל רן מבלי להתיק את מבטו מעיני השקד של אמה, "לחבק אותך."
YOU ARE READING
התרסקות
Romanceאם חשבתן שאהבתן את אמה-תולעת-ספרים ורן-צרות-הול כשרק החלו את סיפור האהבה שלהם, קבלו אותם שוב במאה פרקים דביקים נוספים! בסיפור ההמשך "התרסקות" היחסים בין אמה ורן מתעמקים והשניים לומדים להכיר זה את זו באמת ובתמים. לאט לאט, כשהמסכות נושרות מהפנים והם...
