התרסקות

התרסקות פרק - 32

לאחר שצפה באמו הישנה דקות ארוכות, חרט בזיכרונו את תווי פניה השלווים ואת הצורה שבה עלה וצנח חזה בקצב אטי ועקבי, נכנס רן למטבח והחל במלאכה הבלתי נמנעת.

הוא נזכר במעורפל בתקופות דומות רחוקות בהן נהגה אמו לשתות יותר מהנחוץ כשהיה צעיר יותר בהשפעת אביו ומעשיו אבל זה אף פעם ל הדרדר לכדי כך, לאותו הריב המכוער שאירע בניהם. רן לא היסס, הוא פתח את המקרר והחל לנבור בתוכנו עד שהוציא את כל סוגי האלכוהול השונים. מבקבוקי יין משובחים ועד בקבוקי בירה זולים, קיבץ את כולם על השיש לצד הכיור.

רן העיף מבט נוסף מעבר לכתפו באמו המכורבלת על הספה כמו ילדה קטנה בכדי לקבל אומץ. ואז לקח נשימה עמוקה ושחרר אותה לאט. ״את תודי לי מאוחר יותר, אמא.״ מלמל ובזאת פתח את הבקבוק הראשון ורוקן את תכולתו לחור הניקוז.
כשסיים לרוקן את אחרון הבקבוקים סידר רן את כולם לראווה זה לצד זה ליד הפח. מוטב שתראה את זה ברגע שתתעורר, חשב לעצמו, כך יגמור עם תגובתה כמה שיותר מהר.

אז עלה לחדרו ונשכב על מיטתו, כדור הכדורסל שלו בין ידיו. הוא החל לזרוק את הכדור אל עבר התקרה מעליו ולתפוס אותו שנייה לפני שהתרסק על פניו, כמנהגו הרגיל כמו בעל פעם שהיה מהורהר. הוא נזכר שאמו אמרה לו שהתקשרה לאביו היום בתחילת הריב שלהם ותהה מה המנוול אמר לה שהביא אותה למצב בו הייתה. מה העז להגיד לה? גל זעם תקף את רן למחשבה. הוא השתוקק ללכת ברגע זה ולהתעמת עם אביו אבל הזכיר לעצמו שאמו זקוקה לו כרגע. אלך מחר, הבטיח לעצמו. אם אביו חשב שהדבר יעבור על רן בשתיקה הוא טעה טעות מרה.

ואז החלו מחשבותיו לנדוד מעצמן לאמה, על אף שהדחיק את זה עד עכשיו הוא לא יכל להתעלם מכך. לא עוד. אמה שנאה אותו. הוא היה די בטוח בזה עכשיו משנסגר שוב בעל כורחו בהבעת פניה והמבט בעיניה כשיצאה מהרכב. או כשצעקה עליו שיעזוב אותו... הזיכרון כמו צרב את רן.
כן, אם לא לגמרי חיבבה אותו עד עכשיו על אף מאמציו הרבים, הוא ללא ספק גרם לה לשנוא אותו סין רגע עכשיו.
למה הרבה יותר קל לגרום למישהו לשנוא מאשר לאהוב? ולמה לא הפסיק לעשות טעויות? נראה שכל הבא לידיו ייעודו להתקלקל.

רן תהה מאיפה היה עליו בכלל להתחיל להתנצל ואיך לעשות זאת. או האם היה בכלל טעם? האם אמה אי פעם תסלח לו? נראה שהוא חצה אתה קו הפעם שמעולם לא חצה לפני, הוא חשש שהפחיד אותה. ממש הפחיד כשלא שחרר את ידה מבלי משים. היא מעולם הרי לא צעקה עליו לפני.

הוא נזכר בדמותה של אמה ישובה על גדר הבית, מרפקיה על ברכיה ופניה מעורפלות בין ידיה, ממתינה לבואו. הוא צפה בה קצרות לפני שנכנס מעבר לרחוב וחנה מולה. היא הייתה כל כך יפה, שיערה מפוזר למחצה ושרשרת שלא ראה לפני עטרה את צווארה. אבל רן לא העז להחמיא לה על מראה החדש, הוא לא רצה להישמע נבזי בהתחשב בעובדה שאיחר כל כך להחמיא לה ישמע פתאטי. אבל איך יכל לתרץ את מעשיו? מצטער, אמא שלי עוברת תקפות משבר קשה שקשורה באלכוהול ואבא שלי? הוא לא יכל לשתף אף אחד בשטויות הללו שהיו קשורות במשפחתו ההרוסה והמתוסבכת וחוץ מזה, זו הייתה אמה!
אמה השקטה והצנועה והתמימה. היא לא ידעה דבר על מצבים מחורבנים כאלו והוא לא רצה לחשוף אותה או להכביד עליה. הרי מי תרצה בכלל להיות עם מישהו עם מטענים כאלו? הוא לא יכל להאשים אותה אם הייתה נרתעת אף יותר לו הייתה יודעת.

כעת זרק רן את הכדור בפעם האחרונה הרחק ממנו בקצו השני של החדר ולקח במקומו בידיו את לוח השנה הישן שלו משידת מיטתו. הוא סקר את הימים שהוריד לאורך כל השבוע בהמתנה ליום הזה בו יצא עם אמה לראשונה. היא לעולם לא תדע כמה ציפה ליום הזה.
והוא חשש שהרס הכל, כל סיכוי קלוש שהיה לו עם אמה וולש.