התרסקות

התרסקות - פרק 45

אמה נכנסה לספרייה בצעדים קלילים כשהיא מזמזמת לעצמה מנגינה נעימה. 

חלף לא מעט זמן מאז הפעם האחרונה שבאה לכאן בכדי לשבת עם סטלה הספרנית, חברתה הטובה. הפעם האחרונה שהייתה כאן, הייתה כשמיס ויולה ביקשה ממנה וממגי להחזיר ספרים בשמה, אבל אז מהרה לשיעור הבא שלה ולא ילה להישאר בחברתה של סטלה כמו שנהגה לעשות בדרך כלל. 

היא חששה מהמפגש אתה עכשיו, חששה מתגובתה למראה רן ובעצם להחלטתה של אמה לא להישמע לעצתה להתרחק ממנו בשיחתם האחרונה. כשהתוודתה בפניה על קרבתה לרן עקב החזרות למחזה. 

"האין זו אמה האהובה?" צהלה סטלה מעבר לדלפק הספרנית שלה כשראתה את אמה נכנסת. 

אמה חייכה לעברה חיוך רחב, "סטלה!" קראה ומהרה למקומה הקבוע לצידה מאחורי הדלפק. הן התחבקו קצרות לפני שסטלה תפסה בפניה של אמה בשתי ידיה ובחנה אותן מצד לצד. 

"תראו אותך! ילדה יפהפייה שכמותך, כמה גדלת מאז הפעם הראשונה שנכנסת לכאן! אז היית רק ילדה." 

אמה חייכה בביישנות, "את זוכרת את זה?" 

"בוודאי!" נעלבה סטלה, "היית רק בת 7 או 8 כשאביך הנהדר דאג לחשוף אותך לעולם הספרים." מלמלה ביראת כבוד. "לא הרבה משתמשים בספרייה שלנו כספרייה עירונית ביומיום ודואגים לקנות ספרים מחוץ לעיירה, אבל אבא שלך מעולם לא עשה זאת." 

אמה הנהנה, זה היה נכון. לכן, החלה להשאיל ספרים מהספרייה כבר מגיל צעיר הרבה לפני שלמדה בתיכון אלפרד. 

"ובכן, מה את מתכננת לחופשת הכריסטמס, גברת צעירה?" שאלה סטלה בעליזות האופיינית לה. 

אמה משכה בכתפה, "אני לא יודעת. לא משהו מיוחד... אמרתי לאבי שאצטרף להתנדבויות שלו בבית היתומים מדי פעם- רק רגע!" קראה אמה שכמעט ושכחה, "הספרייה תהיי פתוחה כל החופש?" התרגשה. היה זה מנהג שלה עוד מימי החטיבה לעזור לסטלה בתחזוק הספרייה בחופשים. איך יכלה לשכוח? 

סטלה הנהנה בחיוך רחב, "אכן. כמעט כל החופשה." הבטיחה. 

אמה פערה עיניים בהתרגשות, "אני לא מאמינה שכמעט שכחתי! זה מצוין! אז אוכל להצטרף אלייך, סטלה?" "כאילו שאת צריכה בכלל לשאול," רטנה סטלה, "ועכשיו שאת כבר בת 18 תוכלי אפילו לעבוד בעד שכר." 

לרגע המחשבה על כך הציתה התלהבות נוספת באמה, זה היה יכול להיות מעניין, לחוות צורת עבודה כלשהי. אבל היא מהרה לבטל זאת, "מה פתאום, אני לא מתכוונת לקחת ממך כסף, סטלה." היא נעלבה מעצם הרעיון. היא הייתה רגילה לעזור לה חופשות שלה, זה היה הנאה מבחינתה. 

סטלה פרצה בצחוק בתגובה, "הו ילדה יקרה שלי, אל תדאגי לא אני זאת שאשלם לך, חומד. אשאל לגבי זה ואחזיר לך תשובה אם הדבר מתאפשר. בסדר?"