התרסקות

התרסקות - פרק 44: חלק א'

"את אוהבת את החורף?" שאל רן כשעשו את דרכם לתיכון בכבדות זה לצד זו כנגד הרוח הרעה. 

אמה משכה באפה בפעם השלישית, הייתה לה תחושה עזה שהיא תחטוף צינון של ממש בקרוב. "לא." השיבה. 

"באמת?" הופתע רן, "זו העונה המועדפת עליי." 

עכשיו היה זה תורה של אמה להישמע מופתעת, "למה?" קראה בזלזול מוחלט. "מה יש לאהוב בקור מקפיא העצמות הזה?" רטנה לעצמה. 

רן חייך ופער את עיניו בהלם מעושה. "את לא יכולה להיות רצינית!" קרא, "מה יש לא לאהוב? קודם כל, בתור התחלה, זה התירוץ להכל! לא הספקת לקום בבוקר? זה בסדר, כי יורד גשם בחוץ. לא רוצה ללכת להתאמן? לגמרי מובן, כי קפוא. מרגישה בדאון? הגיוני, הנוף אפור מדי..." 

דבריו של רן הצליחו לעלות חיוך על פניה של אמה, היא הייתה חייבת להודות שהיה משהו בדבריו. "להשתמש בעונה כתירוץ לא אומר שאתה אוהב אותה. זה רק אומר שאתה רמאי. ונצלן." טענה. 

רן העיף בה מבט קצר כשענה, "באמת? לעזאזל בנאדם. אז עשיתי את זה לא נכון עד עכשיו?" 

אמה הנהנה נמרצות והבליעה את חיוכה. "נכון מאוד." אישרה. 

"אבל מה בנוגע לשוקו חם? מלחמות שלג? כריסטמס? הדברים הכי טובים בחורף!" 

"שטויות," מהרה אמה לבטל את דבריו, "לימונדה מרעננת ביום חם? מקלחת קרה?" השיבה באותו המטבע. 

"עדיין לא החזרת לי על כריסטמס," טען רן בחדוות ניצחון, גבותיו מורמות. 

"ובכן, טכנית, יש את חג ה'פסחא'." ניסתה אמה. 

"פחח," גיחך רן, "אל תשווי אפילו."  

"כן.. זה בערך מה שתיארתי לעצמי שתגיד." הודתה. אם כי למען האמת, הצדק היה עם רן, זו באמת לא הייתה השוואה הגונה גם בעיניה. 

"אמה," פתח רן לאחר רגע של דומייה בניהם, וקולו הרצין. 

"כן?" שאלה אמה והביטה בו קצרות אבל השיבה את מבטה לדרך מלפניה כשראתה שלא הסתכל עליה. "אהמ.. טוב, יש לי איזה דבר שאני חייב לעשות בשבתות. אני... סוג של חונך איזה ילד." התוודה בביישנות.

מבטה של אמה זינק חזרה לעברו מיד, "אתה עושה מה?" קראה בהתפלאות גמורה. 

רן חייך במבוכה ופרע את שיערו בידו האחת, כמו שנהג לעשות בכל פעם שהרגיש לא בנוח. "אל תשמעי כל כך מופתעת." התלוצץ. 

"אני מצטערת," נחפזה להתנצל אמה. "לא התכוונתי לזה כך. אני פשוט, מופתעת. לא ידעתי על זה." 

רן הנהן כמו לעצמו, "הגיוני, לא סיפרתי לך. לא סיפרתי לאף אחד האמת היא, חוץ מאמא שלי. זה די מביך, הוא בכתה ט' והוא חתיכת ילד מתובסך אפילו אני לא מצליח להבין אותו."