התרסקות

התרסקות - פרק 48

בוקר יום חמישי הגדול הגיע. 

טומן בחובו אווירת חג עזה, קור בלתי נסבל וקמצוץ התרגשות לקראת הערב. חג המולד היה בין החגים המועדפים על אמה. כמובן, היא שנאה את מיקומו בלוח השנה, מזג האוויר היה פשוט נורא. הקור הנורא וסופות השלגים(למרות שאיחרו להגיע השנה למזלה), אבל בהתמקדות במנהגי החג בלבד אמה מצאה הנאה רבה. 

ראשית, מלאכת עיטור עצי האשוח שתמיד נהנתה לבצע, היא נהגה לשמור לעצמה קישוט אחד מכל עץ אשוח שסידרה בכל שנה כך שהייתה לה קופסה מלאה בהם למזכרת. שנית, סנטה קלאוס האהוב! לא היה דבר טוב יותר מדמותו הטובה ומבטיחת המתנות לילדים ואמה אהבה לפגוש בדמותו מכל עבר. 

והיו עוד דברים רבים משיכלה לספור, צבעי החג המעודדים! ונוהל החלפת המתנות וכרטיסי ברכה! למרות שלא הצליחה לזכור את הפעם האחרונה שיצא לה להשתתף במשחק הזה. כמובן, היא ואביה נהגו להחליף מתנות בכל שנה אבל זה לא היה אותו הדבר כמו לשחק את המשחק בקבוצה. עם חברים. או לפחות כך שיערה. 

"מרי כריסמס, אבא!" בירכה אמה באושר כשירדה למטה. 

חיוך הבזיק בפניו כשראה אותה, "מרי כריסמס, מתוקה." 

בזמן שאכלו את ארוחת הבוקר נזכרה אמה שעליה ליידע אותו שתצא הערב. "אהמ.. אבא?" פתחה בחשש קל. היא לא הייתה בטוחה כיצד יקבל את זה, אביה לא היה אוהד אדוק של מסיבות וכל הכרוך בהן, יהיה אשר יהיה מה שכרוך בהן. 

"כן, מתוקה?" השיב בין ביס לביס. 

"יש איזה משהו היום בערב. חברה ללימודים הזמינה אותי, זה אצלה בבית, שום דבר גדול או משהו. רק מפגש חברתי לכבוד החופשה." פלטה אמה במהירות. ואפילו הצליחה שלא לעלות את המילה 'מסיבה', שידעה שלא תתקבל בעין יפה בעיני אביה, פעם אחת! היא הייתה די גאה בהישגיה עד ש-

"כמו מסיבה?" שאל אביה, בהדגשה ברורה. 

"לא." מחתה מיד אמה. אבל קצת מהר מדי, וקצת חזק מדי. היא הניחה את מזלגה והיישריה מבט לעברו. "בסדר, כן." התוודתה באנחה, "אתה יודע שאני לא הולכת לדברים כאלה בדרך כלל, זה באמת לא מעניין אותי אבא. באמת, אני מבטיחה. אני פשוט הבטחתי לחברה, תלמידה חדשה בתיכון, והיא פשוט רצתה-" 

"זה בסדר, אמה." קטע אותה אביה והשיב לה מבט יציב. 

"באמת?" התפלאה אמה, היא לא תיארה לעצמה שאביה יקבל זאת בקלות שכזו. הוא תמיד סלד ממפגשים חברתיים הומים, ודאג להרחיקה מהם. 

"אני סומך עלייך. אני יודע שאת לא מבלה עם טיפוסים מפוקפקים. את לא, נכון?" 

אמה גיחכה, "ובכן, כמובן שלא." במחשבה שנייה, כשחשבה לעומק על ההגדה 'טיפוסים מפוקפקים' בעיני אביה ומה נכנס תחת אותה קטגוריה מנקודת מבטו הבינה שיכול היה מאוד להיות שטעתה.